באמצע חדר חשוך, על רצפת העץ יושב נער ומסובב דריידל (סביבון).
כשהדריידל נופל הוא באדישות לוקח אותו ומסובב שוב. העיניים
הגדולות שלו חסרי הבעה ומי שמסתכל בהם קצת יותר מקבל תחושה
מוזרה וצמרמורת שמאלצת אותו להסיט את המבט. החיים שלו הם פס
שחור במרחב ומעבר לזה הוא לא זוכר. אני אספר לכם את הסיפור
שלו:
ביום קריר יצא ילד יהודי מן החיידר בשמחה הוא פרץ מהשער נושם
בחוזקה את האוויר הקר והממריץ.
החיידר החנוק, ריח העץ מהשטייטל המחניק ועיניו השחורות משחור
של הרבי המכשף שסיפר להם היום על עמלק בעיניים נוצצות.. כל זה
התפוגג עם קרני השמש שחדרו לנשמתו וגרמו לו לשמחה פשוטה.
הוא הלך על השביל והעולם היה רענן כל כך שהוא הוציא את הלשון
והתחיל ללקק את האוויר. הוא ידע שבבית מחכה לו אמא שלו ושהאוכל
כבר מוכן ומחכה לו. הוא אהב לרדת מהשביל ולטייל בין האבנים
מלאי הטחב, הוא היה מרים את האבנים מהאדמה ומסתכל עליהם. כל
אבן היא כל כך ייחודית, לכל אבן חכמת חיים שנסיון החיים חרט
עליה במשך אלפי שנים של קיום תחת כיפת השמיים. מתחת לאבן שורר
עולם מופלא של רמשים וחיות קטנות שזזות ומתפתלות ונראות כמו
המחשבות החבויות של האבן, מחשבות שהילד ראה.
כשהרים מעליהם את האבן היה נזכר איך שאמא שלו שלו הרימה ממנו
את השמיכה כשהיה חולה ומזיע בשביל לאוורר והרוח הקרה צימררה
אותו והוא רק רצה שהיא תחזיר אותה, לשקוע בה ולהפוך שוב להיות
שלולית של חלומות חמים והזיות. למרות שהבין את חוסר הנוחות
שלהם היה לו מאוד מעניין לחקור אותם ולהסתכל עליהם. הילד ירד
מהשביל וראה בקצה הגבעה אבן מעניינת. היא הייתה בעלת גוון אפור
וזה לא היה טיפוסי לאזור.הוא ניגש לגבעה והרים אותה אבל במקום
לראות אדמה מתחתיה הוא ראה חלל שחור שגדול בהרבה מהאבן, זה היה
לו מאוד מוזר, זה הפחיד אותו וסיקרן אותו מאוד. הוא הסתכל
בחלל, באמצע החלל הריק הייתה נקודה שהייתה שחורה יותר מהחלל
עצמו שהיה שחור משחור, הוא התבונן בנקודה השחורה מנסה לתפוש
אותה בעיניו אך היא רק משכה את מבטו מטה, מטה אל תוך החלל
הריק, שוקעת בנפשו..
כשהתעורר על הגבעה הייתה האבן במקומה. זו הייתה שעת דמדומים,
פס שחור היה בשמיים והילד כבר לא היה. כשהגיע הביתה אמא שלו
חיבקה אותו חזק ואמרה שדאגה לו מאוד, היא הסתכלה על פניו וראתה
את העינים הגדולות והיפות של הבן שלה חסרי מבע ומוכי שגעון
ואימה, היא הרגישה שהוא רואה את הנקודה השחורה בתוך ליבה. לך
לחדר אמרה לו ודחפה אותו וחשפה עליו שיניים כמו חתול.
לילה הופך ליום, אנשים הורגים אנשים, נוצרים ונהרסים עולמות
וכדור הארץ טס בחלל הריק, הנער יושב בחדר, בין קירות ליבו הוא
הנקודה השחורה שבמרכזו. הוא יושב על הרצפה הקרה ומסובב את
הדריידל.
יום הופך ללילה, הדריידל מסתובב ורק הפס השחור נשאר בשמיים.
ולפעמים כאשר הדריידל נופל על אות ג' מה שקורה לעתים כל כך
רחוקות הוא שומע מרחוק רחוק צליל של פעמוני קסם דקיקים. והאפלה
שוב מכסה את עיניו.