הכל סובב סביב מצבי הרוח שלי
ומרכיבי התרבות שלי הם: ספרים ודיסקים, וקפה ופירות מתוקים
בשייק, וסלט וטוסט ואווירה של בית קפה ובן עם עגילים ומבט כבוי
ושירים של יונתן גפן ומשחקי מילים מורכבים כמו באל. איי
ואוטובוס לפילדלפיה ואויר אמיתי של קיבוץ בקיץ ואלכוהול ושיחות
קשות עם הפסיכולוגית ומזגן ושמיכה נעימה ועירום דו צדדי
ורדיוהד בחושך. וגם גב זקוף וגופיה עם ריח של כביסה ורז עם ריח
לא הוגן ורגליים על השמשה ולהימרח בלי חגורה ולהיות שטגאן עם
ידיים ברכיים ולהיות נהגת עם סקסאפיל של חברות לא מתבכיינות,
שטיילו בהודו.
והלב שלי פועם אחרת, הוא דורש הגנה מתישה. הוא שואל את עצמו כל
הזמן ובוחר כל הזמן לטעות ולבכות.
וזה קשה כל הזמן, אבל זה קורה. המחשבות שלי תקועות על אנשים
שממלאים את היום שלי ואני לא יכולה לצאת מזה כי אין לי ספר
מתאים. אני לא באמת תולעת. סתם קפיטליסטית שנהנית לשחק אותה
ולקנות אלפי ספרים ובגלל זה סופי להתקע בעצבות לנצח.