[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שמעתי שכשנמצאים באבל מגדלים זקן.
ואנחנו כבר לא יחד, אז גידלתי קטן.
לא גדול ומאיים, לא מפחיד  או מסוכן,
את יודעת, זקן. זקנקן.

אני יוצא איתו לבלות
ורואה איתו סרטים.
וכשהסוף קצת עצוב,
הוא נרטב ומצטמק
ואני מנחם אותו ומחבק,
וחמים ונעים בפנים.

וכל לילה שוכבים במיטה,
ונהנים ביחד מזוגיות של זקנים.
אני מלטף אותו, הוא מדגדג אותי,
וקורא לי עבדקן.
אז אל תסתכלי בקנקן.
תסתכלי בזקן.

ואני לא אתגלח לעולם, לעולם.
אני אוהב אותו, והוא אותי, והכל מושלם.

רק דבר אחד מפריע מעט.
הוא קרוב לי מאוד לשפתיים,
ונעים, וחמוד, וגם קט,
אבל נשיקה לא נתן לי עדיין.
הוא בכל זאת זקן, ולא את.





















loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תגידו נראה לכם
שכיפה אדומה זה
בעצם סיפור
דתי?



שטותניקית תוהה


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/12/11 6:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יובל ברוסילובסקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה