|
ניצב מול מסך המחשב.
האם אני כאן?
יושב וכותב.
גבי כפוף.
ידי שלוחות.
וממשיך.
עודי חולם לעשות; אחת לפרק זמן.
החלום כה נעים שמשאיר אותי כפי שאני.
גם צער בא, ומפציר בי לקום.
ואני נטוע במושבי.
אולי איזה בדל לזכרון,
פיסת נוסטלגיה למפרע?
היום התחיל.
היום נמשך.
היום חלף. |
|
|
ביום שלישי
שעבר,
עברתי ליד סניף
של קפולסקי.
פתאום בא לי
גלידה ספישל.
זוכר גלידה
ספישל?
אז נכנסתי
והזמנתי, ולא
היה.
אז אכלתי איזה
מרק יפאני עם
חתיכות של דג
מת צפות בפנים.
יעקב פופק,
זיכרונות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.