נועם בר און / לבן הפך אפור |
בשער בית הספר
בחולצה מלוכלכת
וברכיים חבולות
אני זוכרת את המבט
והצחוק השובב
אני זוכרת
והנה אתה עכשיו
מחייך לאט
ואומר בשקט
הצבעים דהו
והלבן הפך אפור
והנה שוב אתה מולי
עשרים שנה אחרי
החולצה מגוהצת
ומשהו במבטך שונה
אני זוכרת אותך
ואתה מולי גדול
עם עיניים של ילד
ולב שראה הכל
מחייך לאט
ואומר בשקט
הצבעים דהו
והלבן הפך אפור
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|