הזמן הוא רכוש ציבורי
תמצא את הפינה שלך באמצע ותמקד את התחושות
מבלי לחשוב איך ואולי זו האקראיות שלעיתים מכוונת את הדברים
הגלות נעלמת לה ואתה מתבונן במסכים המתלהטים ללא קול
ורק תמונה של מוצרי פלסטיק עם בחורה בבגד ים
שמראה חיוך מזויף

הגלגלים ממשיכים לנוע
מבלי להבין את הכיוון
ולמרות שאין תזוזה משהו מתרחש

תלוי באוויר לאן שהרוח נושאת
רואה את העדר שמתקדם ומנסה לא להצטרף אליו
פן יוביל למקום לא טוב

התשוקה לסוף שאיננו ברור
ובין אורות העיר העזובה


משהו קורה