פתחתי את הארנק הוצאתי משם מאה שקלים, בחרתי שלושה חולצות,
מכנס אחד , גופיה , וחבילת גרביים . בשוק הכל זול . המוכר
החינני אף החזיר לי עשרה שקלים עודף. משם הלכתי לתחנת האוטובוס
. חיכיתי . היה חם. או הנה האוטובוס מתקרב , עליתי לאוטובוס לא
היה לי מקום לשבת , מאוד צפוף ודחוס וגם מסריח. מלא אנשים קשיי
יום שחוזרים מעבודתם בשעה חמש. גם אני עבדתי היום , לאחר
שניקיתי את הבית של גלית, יותר נכון, הבית הגדול שלה, הלכתי
קצת לשוק , להתפנק, כבר שנה לא ביקרתי כאן ובאמת הגיע הזמן ,
גם ככה אני קורעת את התחת כל השבוע בעבודות ניקיון. ניקיון זהו
עסק רציני, מרווחים הרבה כסף ביחס לשעות, אך שוברים את הגב,
ממש שוברים . אין לי כבר הכח לעבודה הזו, אך אין ברירה, יש בעל
מובטל בבית ושלושה ילדים, מישהו צריך להאכיל את כולם והכל נופל
עליי.
הגעתי הביתה סוף סוף אחרי ארבעים תחנות, הכאבים ברגלים גברו,
שוב פעם לא היה לי מקום לשבת. צעדתי באיטיות למרות שהיה קשה,
סחבתי גם את סל המצרכים שקניתי בדרך מחזי במכולת. אני חייבת לו
כבר אלף שקלים נראה אולי השבוע יהיה לי קצת כסף, אחרי שאשלם את
המים והחשמל. פתחתי את הדלת עם הפלייר, מכוון שהמפתח נשבר
ונכנסתי. הבית היה הפוך לגמרי. לא היה לי כבר כח, ובטח לא
לנקות ולסדר את הבית שלי, אבל אין ברירה. עוד מעט יגיעו הילדים
והבלאגן יחגוג שוב, עדיף לצמצמו כל עוד אפשר. הוא ישב בסלון
חצי מסטול, ריח שיכר עלה באפי, ריח של סירחון. שוב פעם. נמאס.