[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








1:
ואם נגמר לי הכוח, אני מוותר
כל עוד היא לא תשמע
הקול יוצא מהגרון כצעקה כזאת רעה
קצת קשה לי לנשום, קצת קשה. לא נורא
נסתדר,תמיד יהיה לנו את המחר.

2:
קו הסיום נראה רחוק, אני חושב שזהו, אני מוותר.
שמישהו יסיט את מבטה
פתאום הכל נראה בהיר יותר, אני נושם, אני חושב.
אני מרגיש יותר חזק אבל בפנים הכל נראה לי אפל פתאום
נסתדר, אומרים שתמיד יהיה לנו את המחר

3:
הנסיעה בחזרה הביתה, הייתה נוראית. אני לא מדבר
היא לא הפסיקה לצעוק עליי
"תמיד אתה מוותר, חושב בסוף נסתדר... זה לא מירוץ יפה שלי
אלה החיים..מתי כבר תבין את זה, בייב?"
טוב היא צודקת, האישה שלי, כרגיל.
אני חושב שכדי לסבול את זה צריך סבלנות של פיל או משהו גדול
אחר

פזמון:
כשאת עומדת על הבמה אני מאושר
הכל עובר כהרף עין, הכל נגמר
כשאת יורדת משם. אני מחוסר הכרה
תמיד יהיה לנו את המחר,בטוב וברע

4:
וכך בלילות קרים, אני מחבק אותה ולא עוזב
היא לעולם לא תלך מכאן
זאת מחשבה קצת אגואיסטית וקצת דמיונית
הרי אחרי הכל כולם מתים בסוף צריך להישאר מציאותיים
אבל לא להרים ידיים בחיים

פזמון:
אני חושב שכשאני ישן אני מאושר
הכל שונה, הכל דומה, הכל מתחיל, הכל נגמר
בתוך חלום או סיוט זה מרגיש כאילו אני מחוסר הכרה
תמיד יהיה לנו את המחר,בטוב וברע.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אמאש'ך כל כך
טיפשה שהיא לא
מצליחה לעשות
פוטוסינתזה!



קללות של חסה


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/11/11 11:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורי מרקוביץ''

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה