נעמי שטיינמץ / מחשבות אוטומטיות |
ביני לבין עצמי,
תמיד מול נשק דמיוני שמחסל אותי,
בלי אזהרה,
יורה אליי מילים בתוך ראשי ושם
הכול הפוך ומעוקם,
מראה שהיא בשר ודם, אך לא -
היא מוכרת לי שקרים...
ההיגיון קבור מתחת לפחדים
ועוד מעט נחנק,
מכובד האבק על כוח הרצון,
הוא עומד תלוי על אדן החלון
ומבקש סליחה...
זה כמו חתך שטרם התאחה
באצבעות שלי,
הן נשלחות ביד פתוחה
והיא זועקת לעזרה,
מתוך האדמה...
גם היא - כמותי - בת יענה
היא מסתתרת רק מפני עצמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|