צמא הוא הצער.

צמרתו אכזב, שורשיו איתן.
גומא מימי חיים, מבקע את הלב.
רוחו מרחפת על פני המים,
פורטת נימים, מצרה עורקים,
מצחיחה גרונות, שוסעת שפתות.
משחירה עד עמקי נשמות.

כנה הוא הצער.

פולח סתרים וקירות,
עוקר מרבצן מסיכות,
מקיץ משנתן לשונות,
שופט בעיני סערות,
גואל משברי אמיתות.
מבהיר עד לאופק גבולות.

מיטיב הוא הצער.

עיניו מביטות נכוחה,
אוזניו נכרות בדריכה,
רחמיו נכמרים בברכה.
זרועותיו מסמיכות לבבות -
שמוטים, צמותים,
דוממים דברי תוכחה.
מאציל ומרומם, מעדין ומשבח.

צמא וכנה ומיטיב הוא הצער.
האושר? פשוט בהרבה.