נולדתי במזחלת שלג בדרך שיוצאת מכפר קטן באלסקה.


אבי ואימי הכירו שנה קודם לכן בשדות הקפואים של קמצ'טקה -
משפחתה של אימי מצאה את אבי שוכב לו בשלג- קפוא. מסתבר שהוא
שמע את זקן השבט שלו אומר שהקור הכרחי לחוזק השלג- ושמע בטעות
"שלד",לכן החליט לחזק את גופו ע"י שכיבה בשלג שני ימים ושתי
לילות.
אימי סעדה אותו ושפכה על גופו כוסות של תה קמומיל ,כדי שיחזור
לעצמו. אימי היישירה מבט אל עיניו המזוגגות וידעה שאיתו תתחתן.
או כדבריה " אולי הוא מעט קשה הבנה,אבל ביצים יש לו."

לאחר שאבי התאושש ונפל חלל לעיניה הכחולות של אימי,החליט שאיתה
יזדקן.
הם יצאו למסע בערבות סיביר בעקבות שמועה על מקום בו ישנו ארמון
מקרח, למדבריות נמיביה בעקבות סיפורים על אוצר בלום שקבור
בדיונת חול בעלת צורה של שדיים, ולג'ונגלים של קולומביה אחרי
שרף עצים מיוחד שאמור לגרום לאבוקדו להיות סוף סוף טעים.

תמיד הם לקחו איתם תה קמומיל -שיזכרו איך נפגשו, וקופסת קרור
זעירה עם שלג- שיזכרו מאיפה באו.

אני עצמי בחיפוש מתמיד אחר ההר הירוק הגבוה ביותר,השלד המושלם
וטוסטוס שלא מחליק בגשם.