טווה חוטים של משי
יושבה על יד הנול
שתי וערב
מכושפת, דמיון שתול
טובה הרוח, נחה
כמו באה לנחם
אומרת לה -"תבואי ככה
בלי להילחם"
היא מכושפת כבר שלוש שנים
מדברת לאוויר
איש לא יודע איך
את הקללה להעביר
שלוש שנים, כמו נצח נצחים
היא מתקלפת
זה לא רומנטי כלל!
אין לה קהל... היא מכושפת
טווה חוטי פשתן וארגמן ומה שיש
אריג רחב, כחול, מוזהב ?
אפשר רק לנחש
טובה לה הישיבה בצל העץ שבפתוחה
כלל לא רואים כיצד היא מתפוצצת בתוכה
היא מכושפת כבר שלוש שנים
מדברת לאוויר
איש לא יודע איך
את הקללה להעביר
שלוש שנים
ומי נשאר לצפות בה מתקלפת?
אף לא חבר אחד
כל כך לבד, היא מכושפת
שיער שיבה הכה בה
כמו ההכרה
שהיא כבר לא תחזור להיות
אחת עם השורה
יצאה לה לטיול
שלא רואים ממנו דרך
עדיין חיה, אבל רק בערך
היא מכושפת כבר שלוש שנים
מדברת לאוויר
איש לא יודע איך
את הקללה להעביר
הגוף נשאר
זו רק אישיותה שמתחלפת
טווה חוטי בדיה
היא מכושפת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.