|
לפעמים זה בא מבלי שנדע
כל העצב הזה עוטף כמו שמיכה
כל הכובד הזה יורד כמו חשכה
ומי יכול להגיד לי מה אני רוצה או לא רוצה?
מי יכול להגיד לי שאני לא יכולה לאהוב
רק כי אני לא יודעת מה זו אהבה?
כמה קטעים קטועים של תחושה ובלבול
כמה הצפה
וייאוש
ותסכול.
כל המגננות מנופצות
מפוזרות
ומי יכול להגיד לי כמה אני גדולה?
או קטנה?
חזקה או חלשה?
אפשר להרים אותי גבוה רק כדי לראות אותי
צונחת לאדמה
רק כדי לראות את השברים שלי
פזורים על קרקעית
הנשמה.
והנה באה שמחה
מאיזו אשליה
מאיזו תרמית
עצמית
בזויה. |
|
|
"מה?! כבר לא
מוכרים מטרנה
בטעם סושי??"
מיכל, אם דואגת
לתינוק בן 5
חודשים, גרה
בסביון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.