שבע חמישים ותשע בערב
הרדיו ברכב נכנס למצב מלודי שקט ודואב
הרכב נוסע במהירות שמכתיבה השגרה
השקט חובר לשעון, שמאיים להתחלף לשעה עגולה
הם מזכירים לחדול ולעצור בשוליים
לחדול משגרת החיים, לעמוד עם הזמן, בשביל אלו שבשמיים

כאילו הסמליות תוכננה מראש
עוצר בטרמפיאדת חיילים בצומת מתקן אדם
צומת שעברו בו רבבות ילדים
ילדים, חסרי ניסיון, ויצאו לוחמים
לוחמים... אני מעדיף "מגנים"

הם יצאו מהצומת נפוחי חזה, גאים ונכונים
רובם החזיקו נשימתם בחזה לעוד המון שנים
וחלקם, קדושי המלכות שבהם, נפחוה, מתים

שניות ספורות לקול המאחד
עשרות מכוניות עומדות
מהבהבות עם ארבע אורות
הקול מגיע, כולם נעמדים, בין ים של אורות מהבהבים
וכולנו, כמו ים של נרות, כמו החיים והמתים
רגע בוהקים ורגע כבים