מתכוונן. מישיר גוו. תכף.
היא תפלח את האוויר. תחל
בשריקה קלה, תתעצם שיא,
ולפתע תנענע מחשבת עומק
תישנק. ואני רק נגעתי לקצה.
בתוך עמי יושב אני, כולם לי,
איתי ועמי. חושבים בד בבד
מליונים מעלים עלי זכר אח,
שכן או חבר או. והרי אמרו:
כל ישראל חברים. ומתי אכן,
אם לא בדקיקה דקת הדומיה.
היכן תתפשני היא לא מוכן.
ואני שומר לקדושת הדקה
מגילות זכר. דני מלכה ז"ל
ואחרים לדורותם. וגם נועם
המתחכך בי, ובעצם רק רוח.
דקה. ואני אין אותי לי. כולי.
גוש צמרמורת לתזז זעזוע.
ראש נרכן, דמעת חסד, אייד
לקיטור כור היתוך. אש תיקוד,
הקוטפת לעונותיה מדמי בנים.
אקדים דקה לך. פה אעמוד.
אתפנה פינתי. אזדכך זיכרון
-קרבנות הישרדותי.
18.04.10 |
