אני מרגיש שאני טובע בים של בחורות. יצאתי עם בערך חמש עשרה
בנות שונות בחודשיים ושום דבר לא התקדם לאנשהו. או שזה הגיע
למיטה, או שזה נשאר מעומעם כזה, או שאחד מאיתנו חתך את זה, דבר
אחד בטוח... אני לא מוצא מה שאני מחפש. זה כמו ספיד דייטינג
כזה שכל שנייה אתה בדייט עם מישהי אחרת, שומע על החיים של
מישהי אחרת, על האהבות, הציפיות, התחביבים, המסיבות, הידיד
הזה, החברה הזו, והכל מתערבב לך בראש.

אני לא יודע אם זה בגלל שאני מכוון גבוה מידי, או פשוט כי אני
לא פוגש את הבחורות הנכונות. אני חושב שנפגשתי עם כל סוג של
בחורה שיכול להיות - נמוכות, גבוהות, שמנמנות, רזות, אשכנזיות,
מזרחיות, רוסיות, הכל חוץ מגיישה יפנית.
אני בטוח שהבעיה אם כך היא שלי. אני ביקורתי, לא רוצה להתפשר,
רחוק ממושלם אבל מחפש בדיוק את זה.

הבעיה אפילו הולכת ומחמירה. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה
אהבתי באמת. לא,זה לא מדוייק, אני זוכר, וזה היה לפני הרבה
זמן. שנים עברו מאז, ואני תוהה האם אבדה תמימותי עד לרמה כזו
בה אני לא יודע יותר כיצד להתאהב במישהי. האם לא משנה מי תעמוד
מולי, אלא רק ישנה העובדה שאני תמיד אחפש סיבה למה לא היא, כי
אולי יש אחת יותר מתאימה לי אי שם באופק. זה לא שלא היתה לי
חברה לאחרונה. היתה גם היתה, זה פשוט שבמבט לאחור - לא ממש
אהבתי אותה.

זה לא תמיד היה ככה. אני זוכר שכשהייתי מאוהב לא שינה לי שום
דבר, לא היה יכול להיות מצב שאני חושב בכלל שיש בחורות אחרות
בעולם. אני יודע שכשאני אוהב מישהי, אין בחורה שיש לה יותר
אושר מאשר הבחורה הזו, זו שאיתי.

אני תוהה לעצמי עכשיו, בעוד אני כותב שורות אלה, אם יש שם בכלל
מישהי שתגרום לי לחזור להיות המאהב היפה הזה שהייתי לפני שנים
(טוב, מאז התבגרתי ואני אולי פחות יפה, אבל אתם מבינים למה אני
מתכוון). פעם נהניתי להסתכל מהצד על בת זוגתי שהיתה אז, ועליי,
ופשוט להנות אחד מהשני. אני רוצה את זה בחזרה.