זה היה שמונה בבוקר כשקיבלתי את הודעת האס אמ אס. בהודעה היה
כתוב: "חייב לפגוש אותך, דחוף! ניפגש באספרסו בר בתל אביב בשעה
12:00". לא ידעתי ממי ההודעה אז כמובן שמיד התקשרתי בגלל שאני
סקרנית מאוד,אך לא ענו לי. אני מן בת אדם שהסקרנות גוברת על
השפיות ויש לי מן יכולת של חוסר-איפוק, לכן החלטתי שאלך לשם
ב12:00 ואבדוק אם נמצא שם מישהו שאני מכירה.  
הגעתי אל הבית קפה המדובר  וחיפשתי בכל האזור אדם שאני  מכירה
או מזהה, ומכיוון שכבר הייתי שם אז החלטתי להתיישב ולשתות כוס
תה, ואולי מישהו יגיע שאני כן אזהה. בזמן שישבתי ובהיתי
בפלאפון שלי פתאום בא והתיישב לידי אדם מבוגר,  מזוקן , לבוש
בגדים בצבעי לבן ושחור. שאלתי אותו אם אני יכולה לעזור לו,
הוא ענה לי שאני חוצפנית וביקש ממני סיגריה. נתתי לו סיגריה
ושאלתי אותו מי הוא? אם אני מכירה אותו? הוא אמר לי ששמו
יונסקו ואני מכירה אותו מהמחזות שהוא כתב. שאלתי בחוסר הבנה:
"יוג'ין יונסקו?" הוא ענה לי כן, ברור שזה יוג'ין יונסקו ושוב
חזר על זה שאני חוצפנית! שאלתי אותו מדוע והוא ענה שזאת חוצפה
ממדרגה ראשונה לנסות לביים את אחד ממחזותיו. הסכמתי איתו אבל
גם אמרתי לו שאני מאוד אוהבת את סגנון כתיבתו וזה מאתגר אותי
מאוד לנסות לביים משהו שהוא כתב ושהכבוד הוא כולו שלי. הוא אמר
לי שאני חייבת להפסיק עם הפרויקט הילדותי הזה שלי ולחפש משהו
אחר לעשות בזמני המיותר. שאלתי אותו מדוע הוא כל כך עצבני?
ולמה שאני אפסיק? אז הוא ענה שאני כבר יודעת את הסיבה כי הרי
אני אמורה להכיר אותו כבר ממחזותיו ולהבין שזאת התיימרות חסרת
פשר. הסכמתי איתו שאני באמת מתיימרת מידיי אבל בא לי לנסות.
"מה איכפת לך שאני מנסה? מה קרה, זה יהרוג אותך? אז מישהו חסר
יכולת- נשגבת כמוך מנסה ליצור מתוך היצירה שלך משהו חדש" ושאני
ממש מתעקשת להמשיך בפרויקט ושאני לא מתכוונת להקשיב לו, כי מי
הוא בכלל שיגיד לי מה לעשות?
לפני שיונסקו קם ועזב את המקום הוא לחש לי בשקט מעורר צמרמרה:
"עדיף שתעשי בקט, או איזה משהו תת-רמה אחר , או שאת שתחושי כאב
שלא חשת מעודך" והלך. צעקתי לו מרחוק שלא אכפת לי ואני לוקחת
את הסיכון אז מרחוק הוא  מלמל משהו לא מובן, זה היה נשמע
כמו... "זונה מטומטמת" ואז הוא פשוט נעלם. החלטתי להיות נועזת
וצעקתי לעברו: "אתה זונה מטומטמת" ופתאום בלי לשים לב הוא נהפך
למין מפלצת ענקית עם 4 ראשים ו-4 עיניים. הגודל היה עצום והטיל
צל על כל הרחוב. האנשים התחילו לרוץ ולברוח לנפשם ורק אני
נשארתי המומה, מסתכלת על היצור המיתולוגי הזה שלפני שנייה היה
יוג'ין יונסק פשוט.
יונסקו המפלצת התכופף אליי וגהר לכיווני בקול מרתיע ואז הוא
אמר: "עכשיו את מפחדת?" עניתי לו שמאוד ושאני אעשה כל מה שיגיד
רק שלא יאכל אותי! הוא השיב שאני יודעת טוב מאוד מה הוא רוצה,
ומלמל שאני חוצפנית וזונה מטומטמת. מיד התאוששתי מההלם ואמרתי
לו שאני מפסיקה את הפרויקט מיד והוא יכול לחזור לקדמותו ושהכול
יהיה כפי שביקש. ואז קרה דבר מדהים! יונסקו המפלצת חזר לגודלי
הטיבעי, לאותה דמות מזוקנת בשחור לבן, הוא ליטף אותי ואמר שהוא
בטוח שיהיו דברים מרתקים אחרים בחיי שאולי אפילו ינחלו הצלחה
ומקסימום הוא הוסיף, תמותי צעירה מסרטן ריאות או משהו וככה לא
תסבלי שנים של ציפיות.
הודיתי לו על הדברים ועל כך שלא פגע בי, הוספתי שאני מאוד
מעריצה אותו ואשמח אם הוא יסכים שאני אכתוב סיפור קצר שבו
אכניס את דמותו. פתאום קרה הלא יאומן, אותו יוג'ין המזוקן הפך
ל... מלאך עם כנפיים, התעופף לו מעליי ואמר לי שזמנו ללכת ושאת
ההמשך אצטרף להחליט כבר לבד. הוא נשק על מצחי והתעופף לו הרחק
הרחק אל האטמוספרה, עם הילה צהובה גדולה מסביבו ואלפי פרפרים
צבעוניים מעופפים לצידו. אני לא אשכח את הנשיקה הזאת בחיים.