כאילו הן הצמיחו כנפיים
אך בשל היותן מחוברות לגוף המגושם שלי
הן מפרפרות במקום
ספק מהתרגשות
ספק עושות מאמץ לברוח
נחלשות ומפסיקות
וחוזר חלילה

אולי זה נבון לברוח עכשיו
לקחת את כל האויר שניתן
לפני שינשרו להן הכנפיים
והן ישארו חסרות תקווה ומרותקות
לגוף הכואב שלי

ואין שום ויכוח על כך שזה זמני
ועוצמתי בשל היותו זמני
והן עוד זוכרות את הנשימות הכבדות
כשאוזל הזמן
והכנפיים נושרות
אולם כשהן צומחות מחדש
בהפתעה גמורה
ובפזיזות ילדותית
אין מנוס מלהשתמש בהן
בכל הכוח
בגוף הגוסס שלי

מלידה אנו גוססים
משתוקקים לכמה רגעים יפים
בפרק הזמן הקצר שלנו פה
חלקינו מתפשרים מראש
לא נותנים להן סיבות לברוח
ואני
אני מכניסה בהן אויר לאט לאט
ונותנת לך לחבק אותי