בכניסה לעיר, בפינת רחובות הרצל ושדרות רזיאל, עומד קניון
"השרון", בנין אדיר קומות ועמוק מרתפים עם קירות לבנים וחזית
מאבן גרניט חומה ומבריקה. לפני שנים, כשיואל אברהמי פתח בקניון
"השרון" את המזנון התאילנדי הראשון בעיר, יואל אברהמי טס
לתאילאנד והביא צוות מטבח תאילנדי מלא לאיוש המזנון. היום
נסיעות גיוס הצוות לתאילאנד כבר לא נחוצות. הארץ מלאה בעובדי
חוץ מהמזרח הרחוק. בתאי צ'יקן כל העובדים, חוץ ממני, הם מסין.
צ'אנג למשל, מקפיץ נתחי פרגיות בתאי צ'יקן כל ארבע שנות שהותו
בישראל. צ'אנג דובר עברית טובה ומובנת והוא איש המטבח העיקרי
בתאי צ'יקן. יואל אברהמי הקדים להבחין בכושר הסתגלותו המהיר של
צ'אנג למטבח של תאי צ'יקן ולשפה העברית ועזר לו להסתדר בדירה
קטנה סמוך לקניון. כל העובדים בתאי צ'יקן, ואני בתוכם, יודעים
להקפיץ אוכל תאילנדי כשר  בווקים. צ'אנג ואני, כדוברי עברית,
הננו היחידים שמשרתים את הלקוחות; מקבלים הזמנות, עונים על
הטלפון, מתעסקים עם הקופה ונותנים עודף .

"תגיד צ'אנג, למה אתה לא אוכל את האוכל של תאי צ'יקן," שאל
ואסילי, אחד ממאבטחי הקניון.

ואסילי אוכל אצלנו כמעט יוםיום. היום למשל ואסילי הזמין את
התאי צ'יקן דה לוקס, מנה עיקרית שכוללת עוף, כרוב ירוק קצוץ
דק, פטריות ותיבולים תאילנדים.

"כן אוכל לפעמים," ענה צ'אנג, "אבל יותר מדי כרוב לא טוב
לגבר."

"למה כרוב לא טוב לגבר צ'אנג," המשיך ואסילי.

צ'אנג התעמק בצנצנת המזון שלו והתעלם מהשאלה. צ'אנג ומינג אכלו
צהרים ליד שולחנו של ואסילי באולם האוכל של מערך המזון המהיר
בקומה השניה של קניון "השרון". ואסילי הוא כרגע הלקוח היחידי
בתאי צ'יקן ואני הקפצתי עבורו את מנת ה"דה לוקס" היומית שלו.
מזונו של צ'אנג, חוץ מבקבוק קוקה קולה, הובא בצנצנות ממגוריו.
צ'אנג אמר משהו למינג בשפתם ומינג הצטחק והמשיך לשתוק. מינג
הוא "עולה חדש" ושתקן גדול. מינג הגיע לארץ לפני חודשים ספורים
בלבד ועדיין לא מסתדר עם השפה העברית.



"לגבר טוב להיות "חם" בפנים, וכרוב הוא ירק "קר"," הואיל
צ'אנג, אחרי פסק זמן ארוך, להסביר לואסילי פרט חשוב מסודות
הבריאות הסינית.

"חם בפנים טוב לגבר," המשיך צ'אנג, "וגם אוכל חם חשוב."

"מה יקרה לך אם תאכל יותר כרוב?"

"לא טוב לגוף," ענה צ'אנג מבלי להרים את ראשו ממזונו.

"לא טוב לגבר לעשות דברים נגד הגוף ולאבד את הבריאות שלו," אמר
צ'אנג.

"מה יש באוכל שלך, ויאגרה," שאל ואסילי.

"לא צריך ויאגרה," ענה צ'אנג והמשיך לאכול את מזונו בעזרתם של
מקלות אכילה מעץ. "צריך לשמור על מה שיש עם אוכל טוב."



לצ'אנג שתי נשים במחוז הולדתו בדרום סין, אחת אשתו למעשה ואחת
שיועדה לו בילדותו ומעולם לא נפגשה איתו. אחת לשנתיים צ'אנג
חוזר לסין לבקר את משפחתו ואת בנו יחידו. צ'אנג מביא איתו
מתנות לאשתו ובנו, לכל משפחת אשתו בפועל ולאותה אשה מיועדת
שסרבה להיענות למצוות המשטר החדש ולראות את עצמה משוחררת
מצ'אנג והתחיבויותה אליו.

לקונסואלה, שותפתו של צ'אנג לדירה בשיכון "סלע", גם משפחה
מעבר לים, באי לוזון שבפיליפינים. בישראל צ'אנג וקונסואלה
מתחלקים בדירתו הקטנה לשם חיסכון ומדברים בינם לבן עצמם בעברית
וקצת אנגלית שצ'אנג למד בתקופת עבודתו בהונג קונג וקונסואלה
למדה בבית הספר בפיליפינים. קונסואלה עובדת בניקיון עבור
הקניון. תפקידה של קונסואלה הוא לשמור על ניקיון אולם האוכל
המשותף במערך המזון המהיר שבו מרוכזים כל מזנוני קניון "השרון"
מסביב למספר רב של שולחנות.

 

"קונסואלה, את מבשלת לצ'אנג את האוכל בבית," שאל ואסילי.

"לפעמים," ענתה קונסואלה וחייכה חיוך דק לצ'אנג.

"צ'אנג הוא "עשר"," אמרה קונסואלה. "מגיע לו אוכל טוב מהבית,"
הוסיפה קונסואלה עם חיוך משופר.

"אנחנו אוכלים יותר מדי כרוב, ירון. אף אחת לא אומרת עלינו
שאנחנו "עשר," אמר ואסילי.

"דבר על עצמך, אל תערבב אותי בעסק," עניתי . "ומנין לך בכלל
שלא אומרות עלי שאני "עשר"," שאלתי.

"קונסואלה, ירון הוא "עשר"," שאל ואסילי.

קונסואלה כסתה את פיה בידה וצחקקה במבוכה כפויה.

"לא יודעת. אולי החברות של ירון יודעות," אמרה קונסואלה.

ואסילי וקונסואלה חיכו לשוא לתגובה נוספת ממני.

"ירון, אפשר לקבל קוקה קולה," שאלה קונסואלה.

הוצאתי בקבוק מהמקרר והושטתי לקונסואלה. קונסואלה הוציאה מכיס
סינורה כמה מטבעות לשלם.

"לא צריך," אמרתי כרגיל. "און דה האוס, המשקה על חשבון תאי
צ'יקן."



"אלו אח ואחות," אמרה קונסואלה וכוננה את סנטרה כלפי שני
צעירים, גבר ואשה אוכלי פיצה ליד דוכן הפיצריה.

"ערבים, תמיד יושבים בשולחנות נפרדים שלא ישמעו אותם מדברים
ערבית," הוסיפה קונסואלה.

"כן, אח ואחות ערבים. עובדים למטה במרתף בסופרמרקט," אמר
ואסילי.

"מגיעים בבוקר ביחד עם מונית ספיישל מטייבה. עד שלא נתנו להם
טיפול מקיף ויסודי בכניסה לא ידענו שהם ערבים. עכשיו כל בוקר
אנחנו לוקחים אותם לצד לבדיקה מלאה. לא לוקחים סיכון אם כאלה.
היום בסדר, מחר מביאים עשרה קילו ברגים ועשרים קילו דינמיט
עליהם לפוצץ את כולנו," אמר ואסילי.

"ואולי נוכחותם בקניון הוא ביטוח נגד פיגועים," אמרתי.

"ברצינות, איפה אתה חי? בשוק לא עובדים מספיק ערבים ומה זה
עזר, "שאל ואסילי. "הפיגועים באו ויבואו. גם התור שלנו יבוא,"
אמר ואסילי.

 

ואסילי שרת בצבא ב"גולני".

"למה אתה הולך ליחידה קרבית, אמא שלי שאלה אותי לפני הגיוס,"
סיפר ואסילי באחד מביקוריו. "זאת לא המלחמה שלך."

"את הבאת אותי לכאן ופה אני עושה את מה שצריך לעשות. אלימות יש
בכל מקום. אם הייתי נשאר באודסה הייתי תורם לשלום אזרחי
אודסה," ענה ואסילי לאימו.

ואסילי תמיד חוגר על מותניו בתפקיד אקדח בנרתיק עור שחור
ופגיון פיני ישר וארוך להב בנרתיק פתוח ושזור משרוכי עור כחול.


"עבור מה הפגיון, ואסילי," שאלתי פעם.

"אקדח בנרתיק לא עושה רושם גדול על השאהיד. הוא לא מתיחס לזה,
אבל לפגיון ארוך וחד יש יחס אחר, יחס מרתיע," אמר ואסילי.

"אני עומד בכניסה לקניון," ואסילי הסביר, "משמרת מלאה, שמונה
שעות כל יום. מה הסיכויים שלי נגד השאהיד? כל הקלפים בידיו.
הוא עומד בתור כמו כולם להיבדק וכשהוא מגיע אלי, בום, טרך, הוא
לוחץ על הכפתור וכולנו, השאהיד, המאבטחים, הקהל שנכנס לקניון,
הקהל שיוצא מהקניון וסתם אזרחים שעוברים, כולנו נהפכים לקציצות
ונתחי בשר מוברגים, מסומררים ומשופדים כמו נתחי הפרגיות שלך
בתאי צ'יקן."

ואסילי שלף את הפגיון והסביר, "פיסקארס, מתכת פינית הכי טובה
בעולם. לא מחלידה, לא מאבדת את חודה אף פעם. מאה דולרים
אמריקאים בהזדמנות. סיכויים לעריפה מאוזן לאוזן, זאת הרתעה
אמיתית לשאהיד, ואולי רק צ'אנס קטן עבורי להקדים את השאהיד
במקרה ומחשבה על הפגיון תגרום לו להסס לרגע," אמר ואסילי.
"הבדל בין חיים ומוות, ירון, שווה לי אפילו אלף דולאר."



זוג הערבים בפיצריה קמו ממושבם והלכו לכיוון המדרגות הנעות.

"במלון "פאר" עבדו ערבים במטבח ובניקיון," אמרה קונסואלה,
"והטרוריסט שפיצץ את המלון הכיר את כל העובדים, אכל איתם במטבח
והרג אותם בליל הסדר. גם אצלנו בפיליפינים יש חיות כאלו."

קונסואלה לקחה עוד לגימה מהבקבוק והלכה לפנות את השולחנות.

 

הטלפון צלצל.

"איך הולך," שאל יואל אברהמי.

"בסדר, הקופה כרגיל," עניתי.

"אתה צריך משהו," שאל יואל.

"אולי פח שמן," עניתי.

"בסדר, שלח את צ'אנג לקולודני בשוק לפני הלחץ," אמר יואל
אברהמי.

"עוד משהו?"

"חוץ משמן אנחנו מסודרים," עניתי.

יואל אברהמי לא מבזבז זמן בטלפון. מחכים לו הרבה טלפונים יום
יום למכלול שירותי המזון שבבעלותו ברחבי הארץ, מטבריה עד אילת.
אוכל תאילנדי וסטקיה בחדרה, מסעדות סיניות בחיפה ובטבריה
ואפילו מסעדת דגים באילת.

 

ראשוני תלמידי תיכון החלו להגיע לקניון. קבוצה של חמש בנות
פיליפיניות התקבצה מסביב לקונסואלה. רובן בנות של עובדי בריאות
וסעד לקשישים. בין הבנות אני רואה את לורי, בת אחותה הבכירה של
קונסואלה, מאריה, אחות ראשית בבית סעד לקשישים גדול בדרום
העיר. הבנות מדברות בינהן עברית עליזה ועגת תאגאלוג פיליפינית
עם קונסואלה. קונסואלה עונה בתאגאלוג ולפעמים בעברית לשמר את
קלילות השיחה וקצבה הקולח. הבנות מגניבות מבטים מהירים אל
שולחנם של צ'אנג ומינג. רמת הצחוק משתנה עם מספר המבטים; יותר
צחוק , פחות מבטים ולהפך. צ'אנג ומינג גמרו את ארוחת הצהרים
ומינג חזר לשולחן העבודה מאחורי המקרר והחל לקצץ כמה ראשי כרוב
ירוק ואדום עבור ארוחת הערב. בקשתי מצ'אנג ללכת לשוק להביא פח
שמן מקולודני.

"אל תתמזמז בשוק יותר מדי, צ'אנג, חבל על הבריאות," אמר
ואסילי.

"בסדר," הפטיר צ'אנג רפויות ויצא לדרכו.



בשבועות האחרונים היו בשוק העיר ארבעה פיגועים בפועל עם ששה
הרוגים ועשרות פצועים. הטבח של מלון "פאר", שהיה במקרר בעת
פיגוע ליל הסדר ויצא בשלום ובלי שריטה, נהרג בפיגוע האחרון
בשבוע שעבר. הטבח היה בשוק לקנות מצרכים עבור מטבחו הפרטי.
מלון "פאר" עדיין הרוס וסגור. השבוע כבר נכשלו שני נסיונות
חבלה בשוק. אזרחים הבחינו במטעני החבלה וחבלן המשטרה פוצץ אותם
ללא נפגעים ונזק. אחד המטענים היה בתרמיל גב עם עשרים קילו
חומר נפץ ועשרה קילו מסמרים וברגים לשיפור ההרג.

 

"מי בכניסה," שאלתי את ואסילי.

"גיא תדמור ויריב אדיסי," אמר ואסילי.

את יריב אדיסי הכרתי טוב עוד מהצבא. שנינו שרתנו בשטחים, פעם
על יד קדומים , פעם בחברון. יריב אדיסי מתגורר עם תשעה אחים
ואחיות בשכונה אתיופית באזור נורדאו שבדרום העיר. יריב, סמל
במשטרה צבאית, היה אמור, לפני הקיצוצים בתקציב, להצטרף למשטרת
ישראל בתום שרותו בצבא. בתחילת השרות עוד תפסנו טרמפים ביחד
אולם אחרי גל הפיגועים בטרמפיאדות עברנו לאוטובוסים. היום גם
אוטובוסים לא בטוחים.



הטלפון צלצל.

"תאי צ'יקן," עניתי.

"תקשיב ירון," אמר יואל אברהמי, "יש תנועה חשודה בסביבות חדרה.
אומרים ברדיו שחוליה של מחבלים מנסה להסתנן לתוך העיר ולפוצץ
מכונית תופת בתחנה המרכזית. אם יהיו למחבלים קשיים בחדרה הם
ינסו את מזלם בסביבה, בפרדס חנה או בנתניה. אל תשלח את צ'אנג
לשוק, זה מקום מועד לפיגועים."

רציתי להגיד ליואל אברהמי שצ'אנג כבר יצא לשוק ושהוא מודע
לסכנה אבל במקום להגיד משהו בטלפון הגיע למערך המזון המהיר של
קניון "השרון" גל רעש אדיר של פיצוץ. האויר נדחס לתוך האוזנים
עם הרעש ואחריו החלו השולחנות הירוקים של מערך המזון המהיר
להחליק קדימה ואחורה וענן נירות מלווה בעשן החל לעלות מכיוון
המדרגות הנעות. זכוכית מהשמשות בחלונות הגבוהים החלה ליפול
לאולם ולהתרסק על הרצפה ברעש. ראיתי את ואסילי קם על רגליו.

"אני רץ לכניסה," צעק ואסילי.

"סגור את התריסים," אמרתי למינג.

מינג החויר ועורו, כדרך הסינים בעת לחץ, קיבל גוון צהבהב. מינג
יצא מהמזנון, הוריד את שני תריסי המתכת ונעל את תאי צ'יקן.
"תישאר פה אני יורד למטה לראות מה קורה," אמרתי למינג. מינג
הסכים מיד בתנועת ראש.

 

רצתי על שכבה עבה של שברי זכוכית חלקלקה וצורמנית. הנערות
הפילפיניות נדבקו אחת אל השניה מסביב לקונסואלה ונעו ביחד
לתפוס מחסה במחסן כלי הניקוי בירכתי הקניון. הנערות צרחו
היסטרית למראה שתיים או שלוש בנות פגועות משברי הזכוכית
המעופפת. ראיתי כתמי דם מתפשטים על החולצות הכחולות. המדרגות
הנעות המשיכו לנוע. נעצרתי לרגע לסקור את המצב. שברי זכוכית
עבה מחלונות הראווה של חנות "המשביר" כיסו את הרצפה בקומה
הראשונה. המנהלת של חנות הספרים, זאת שיודעת את כל שירי
המשוררת רחל בעל פה, עמדה בכניסה לחנות וסקרה את ההרס. דם,
מסריטות עמוקות, כיסה את זרועותיה. קהל הקונים של הקניון נע
לכיוון ירכתי הקניון להתרחק מאותו פיצוץ שני הצפוי. ירדתי
לקומה הראשונה. הפיצוץ קרה בכניסה. דלתות הקניון נתלשו מציריהם
ונחתו על דוכן השעונים ומשקפי השמש במרכז אולם הכניסה. לוחות
גרניט עבות וחומות ושברי אבנים לבנות מחזיתו המפוארת של קניון
"השרון" נערמו בכניסה ומחצו מספר אנשים תחתם. נעתי בזהירות אל
כניסה הפרוצה. ראיתי את ואסילי מסתובב אחורנית, והולך לכיוון
המדרגות .

"כאן כבר לא נשאר מה לעשות," אמר ואסילי וירד למרתף.

יריב אדיסי שכב מחוץ מתחת ללוח עצום מאבן גרניט חומה ומבריקה.
האבן כסתה אותו כמעט לגמרי ורק ראשו המעוך הציץ מאחורי לוח
האבן הכבדה. שלולית דם, ניזונה מקילוח דם השופע מפיו של יריב
אדיסי, התפשטה על המדרכה. ראיתי את גויתו של צ'אנג ליד קרעי
מעיו של גיא תדמור. שלהבת הפיצוץ שרפה את מלבושיו של צ'אנג
מעליו וקלפה את עורו מבשרו. טלאי עורו של צ'אנג תלו עליו
חרוכים ומגוללים כקלף. לצ'אנג היה בורג באורך של עשרה
סנטימטרים תקוע במפשעתו. שקית אשכיו היתה קרועה ואבר זכרותו
היה זקוף בגאון הצדעה אחרונה לאשתו בפועל במחוז הולדתו בדרום
סין, לאשה היעודה לו מהכפר הסמוך לכפרו שמעולם לא נפגשה עימו
ולקונסואלה החוסה לשלומה ולשלומן של חמש בנות פיליפיניות מוכות
אימה במחסן כלי הניקיון של מערך המזון המהיר.

מנקב בקודקוד אברו של צ'אנג זלגה הפרשה סמיכה מצבע שנהב
מסוגסגת בשריגי דם דקים ואדומים. שתי רגליו של צ'אנג נקטעו נקי
מעל לברכיים.  

קבוצת שוטרים מצוחצחים ומגוהצים הגיעה בריצה מתחנת המשטרה
הסמוכה במעלה שדרות רזיאל. השוטר הראשון שהגיע התקרב ואמר, "אם
אתה לא בתפקיד עדיף שתסתלק מכאן." נכנסתי לקניון וראיתי את
ואסילי עולה מהמרתף.

"הרבה נפגעים במרתף," אמר ואסילי .

"הזוג מטייבה נהרג משברי זכוכית מעופפת. נשחטו מאוזן לאוזן,"
הוסיף ואסילי והמשיך לכיוון הכניסה.

נזכרתי במה שואסילי אמר לאימו לפני הגיוס, אלימות יש בכל מקום
ואין לאן לברוח.