בקרב ביני לבין הבן זונה, ניצח הבן זונה, טוב, אם מתחשבים
בכישורים שהוא ירש מהאימא שלו, זו לא באמת הייתה חכמה
גדולה...

את היית הפוקהונטס הכי יפה במסיבה, חי כובעי, והיו הרבה.
עיניים גדולות, בריכות של תמימות זכה. שיער שחור גולש ומסתחרר
כמו הרוח בין העצים. והנוצה האצילית ההיא המפציעה מתוכו, כעוף
החול האגדי המפקיע דרך בשחקים של אש. גוף גמיש וזורם כנחל ההוא
שמשתפל לו במורד ההר, והחיוך הלבן הזה, נוגה כזוהר הלבנה
במילואה, מציץ מבין שפתיים סחלביות קורצות. וצבע עורך... עור
משי בגוון הזית, האצילי מבין עצי השדה. ואיך שרקדת... אויי איך
שרקדת.

הספיק לי רק מבט אחד חטוף, והנה אני מסתחרר לי יחד עם עלי שלכת
בגווני אדום-שקיעה נוגה, יחד עם מחול הרוח אי-שם ביערות העד
הבתוליים של אמריקה הישנה, עוד לפני שהאדם הלבן זיהם אותה
בתאוות הבצע שלו. הנה אני מלטף בידיים חשופות את הסלעים
העתיקים, שדברי-ימי בריאת העולם חקוקה בליבתם. משתכר ממחול
הציוצים וקולות היער המכושפים, מסניף מלא ריאותיי את ריח האדמה
השחורה והלחה, האדמה הטובה.

ואז... בבת אחת חזרתי למציאות הבטון ועשן הסיגריות של החניון
במסיבה, כשהבנתי לפתע שמה שמסתחרר סביבך זו לא רוח החיים
הנצחית, אלא יובל המבולבל, המבלבל. שבלבל לך את החושים, בא
משם, חוזר מכאן, נעלם לפתע לריקוד עם כיפה אדומה, מפלרטט קלות
עם סינדרלה, משאיר אותך מופקרת וחסרת אונים, עומדת בצד עם חברה
שלך טינקרבל המתוסכלת גם היא מכך שפיטר-פן עזב אותה לטובת מחול
פיראטים מהאגדות עם ונדי, והנה את כבובת חוטים, מביטה לצדדים
בעיניים פעורות, מחפשות, ממתינה לרגע החסד הבא, שבו יואיל
בטובו המבולבל להעניק לך עוד קמצוץ אבק- טיזינג. ואני... אני
מביט בך דרך עיניים מצועפות (ולא רק בגלל האיפור שזלג לתוכם
באדיבות החום הכבד), מהעמוד שעליו אני נשען, מטרים ספורים ממך,
הרגש גואה, וליבי ניכמר בקרבי, נכמר מהמלכודת שאליה נפלת, על
איך שאת נותנת לו, למבלבל ההוא לשחק בך כך משל היית ילד זב
חוטם במופע שלו.

מה לא הייתי נותן באותו רגע כדי להעלים אותי ואותך משם, אבל
לצערי לא יכולתי, כי כמו שתביני בהמשך אני לא הקוסם מארץ עוץ.
אבל אילו יכולתי, הייתי לוקח אותך איתי לערבות הפראיות הללו,
שמהם באת, רק אני, את, ואימא טבע. לא הייתי נוגע בך אפילו, כדי
לא לאבד את הרגע, או לפגוע בך חלילה. ובזמן שהרוח הטובה הייתה
מלטפת בניגון את העשב הרך, כאימא ההיא המלטפת שיער תינוקה. לא
היינו מוציאים הגה שחס וחלילה לא תתפוצץ לה הבועה. היינו
שותקים,דוממים, בזמן שפרפר-חופש ענק וססגוני היה מתיישב בנחת
על אפך המתוק מצוף. ואני... אני הייתי מביט בהשתאות בפלא שהוא
את, בחיוך ההוא, בתמימות ההיא, בעיניים הללו. אכן, רק העיניים
היו מדברות, העיניים היו אומרות הכל, והשקט היה מאשר.

בקרב ביני לבין הבן זונה, ניצח הבן זונה, שתדעי, ויתרתי מראש,
נכנעתי עוד לפני יריית הפתיחה. כי לא הסכמתי הפעם להיות חלק
מההצגה...

תביני פוקהונטס, אני לא מאגדה של מסיבות ריקודים, הגעתי רק כי
הוזמנתי לאסיפת התחפושות השנתית. הכי הרבה, כפי שתדעי בסוף,
אני טיפוס של מסיבות תה. אני לא יכול, ולא רוצה להסכין
לאגרסיביות הזו, תאוות הבשרים ההיא, ומחול ההורמונים המטורף
הזה... טרוף או היטרף!!! אני טיפוס של שקט ועניין, של טבע
ובקבוק יין לאור שקיעה ולקול פכפוך המים. טיפוס של הכלה ושל
עדינות, של חיוך וסבלנות.

אך לצערי, פוקהונטס, בעולם האגדות העכשווי, דור אגדות
האינסטנט, תכונות אלו מתפרשות כחולשה, היום הצופים רוצים סוף
מהיר וחד, סיפוק ייצרי ומיד, וכבר לא משנה להם אם הוא רע או
טוב.

אני לא שייך לדור הזה, פוקהונטס, וקיוויתי שגם את. אני שייך
לדור של "והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה" אני שייך ככל
הנראה, לדור המשאלות שלעולם לא יתגשמו.

הרסת לי את תמימות הילדות פוקהונטס...

פוקהונטס של נוף ילדותי, הייתה גאה, חופשייה, זקופת גו, לוחמת
חופש ושוויון.
לא כך דמיינתי לי אותך פוקהונטס, מחליפה נוזלים עם יובל המחולל
קבל עם ותחפושות. אחרי שני סצנות היכרות, את נותנת לו להיצמד
אלייך מאחור, לטנף את גופך הזך בתאוות ידיו המכלות כל חלקה
טובה שבך, רומסות את הכבוד העצמי שלך. יכולתי לחוש פוקהונטס,
את הילת שמחת החיים שזהרה סביב גופך מתחלפת בהדרגה בקרינה של
מועקה, יכולתי, למרות המרחק, לקרוא מתוך עינייך את הזעקה שבקעה
מכל תא ותא בגופך. לא הרגשת עם זה נוח, אבל נוח היה לך להרגיש
מובלת, נוח היה לך למכור את חירותך, תמורת נזיד תשומת לב, גם
אם שקרי ורגעי.

אחרי ככלות הכול הבנתי, פוקהונטס, בין הבירה השלישית לסיגריה
העשירית, מהמחסה המוגן שלי על-יד העמוד, שכניראה גם אגדות
קלאסיות מתמסחרות בסופו של דבר. שגם את בשר ודם ואבק פיות. 99
אחוז רגשות, ואחוז אחד אויר, שיהיה מה לנשוף החוצה כשהאכזבה
תגיע לבקר.

אז לכי תזדייני פוקהונטס!!!, לכי תזדייני עם יובל הטיזר
המהולל, ואני מקווה בשבילך לפחות, שכשהמופע שלו יסתיים והמסך
ירד, לא תצטערי על המחיר הגבוה ששילמת בשביל הכרטיסים.

הכובען המטורף (מאכזבה)