היא מפוטרת! היא לא יודעת!
המנהל מתנהל. ביש מחריש.
הוא מחובר לה. שנים לביחד.
למסכן פחד. מכווץ לו התחת.
התחייב: ינחית את הבשורה.
עיניו מסגירות. האיש מתדובב:
"אני לא מסוגל. תבלעני אדמה.
אני לא ישן לילות, מאיך לומר!
וביש לילות אנדוד, אם ארהיב!
ועדיין אינה יודעת שאני יודע"
"חכה לי כאן", חיש אמרתי:
"יודעת זהבית. את מכובדת!
וכל כך ועד כדי, שאין אומץ,
להגיד לך... את מפוטרת! אזי,
כבר שבועיים זה כאן מרחף.
באה עת, עניין זה מתפוצץ"!
חוזר אליו והוא מחליף צבעים.
הוא מוציא אוויר. מהנהן לה ש...
-אכן!
תחבק לו אהבה. תאמר חנוקות:
"זו מחמאה. אני כל כך אהודה!
האיפוק והשקט יחבקו לי אמת"!
-שובה ושווה, מתנה של פרידה!
08.03.11 |
