שלום לך, מישהו יקר
אני מצטערת שזה הדבר הראשון שתזכה לקרוא כשתגיע לשם אבל פשוט
היה לי מין חשק כזה לכתוב. אני מרגישה קצת מחנק בגרון ויש לי
טישטוש בעיניים ומשהו לח זורם על הלחיים, זה לא מעצב ולא
מאושר. יש לי לחץ בחזה באזור הלב וכל פעם זה יותר כואב, אני
מנסה לא להקשיב להם אבל לא מצליחה, הם גורמים לי להרגיש ממש
קטנה.
רוצה שהמחנק יעבור, שיפסיקו לשפוט. אני רוצה להרגיש חופשייה
ולברוח מכאן, אולי תרצה להצטרף? אולי גם אתה מרגיש כמוני,
בבקשה תן לי רק סימן שזה ככה, שאני לא לבד, שגם אתה מבולבל ולא
מוצא משמעות. פעם אמרת לי את המילים הנכונות, אתה הבנת אותי,
האם ידעת מה להגיד כי גם אתה מרגיש ככה? החיים עוברים בהינף
יד, עוד שנה עוברת ועדיין לא מצאת את הדבר הזה, נו אתה יודע
למה אני מתכוונת. ההרגשה הזאת שממלאת אותך ואתה מרגיש הכי
בטוח, ההרגשה ששום דבר לא יכול להרוס את זה. פעם הרגשתי ככה
והכי נורא כשזה מתפוצץ לך בפנים ואז מתחילה ההרגשה הזאת המחנק,
הלחץ בחזה והדמעות.
החופש כל כך קרוב ועדיין לא בהישג ידי, איך אני יכולה להתמודד,
אני מרגישה חסרת אונים, חסרת כוח להתנגד ולפעול. החיים האלה
חסרי משמעות, אל תדאג אני עדיין רוצה לחיות, אני פשוט מחפשת
אחר תשובות אולי אתה תמצא לי אותן? בבקשה אני לא מסוגלת יותר
קח את ההרגשה הזאת ממני ותעלים אותה ואולי אז נוכל לעזור
לאחרים. נו אתה רואה גם ברגעים כאלה אני חושבת על אחרים, מתי
מתי אני אדאג לעצמי? אפילו לבקש עזרה זה כל כך קשה לי. אני
מקווה שתרגיש יותר טוב שם ואני מקווה שלא תשכח אותי, הלוואי
ויכולת לקרוא את המכתב הזה.
למה הלכת ככה ממני? למה השארת אותי לבד? לא היית חייב להיעמד
מולי, ביני לבין האקדח. העיניים שלך עדיין בוהות בי משרות עליי
מעט ביטחון. את המכתב אני אשים שם במקום החדש אולי אתה תיקח
אותו אלייך ותדע כמה היית חשוב לי, כי לא הספקתי להגיד זאת
לך.
עם כל אהבתי,
מישהי יקרה. |
