תגובה לשתיקת האדמה של פנחס שדה ("החיים כמשל") ושירת הברכה
ששמע ארג'ונה מפי סרי קרישנה ("בהוגדגיטה")-


צא- אל המרחבים הפתוחים, אל הטבע; והאזן- זעקת האדמה קוראת
אליך בשתיקתה. מעלה היא מתוכה את שאלות החיים האמיתיות, ואנו
מתעלמים משירתה בכסותינו אותה במלט ובטון. בניינים גבוהים נבנה
כדי לנוח במרחק מספר קומות ממנה, ואל השמיים נשאף- אל
האשלייה.
אך כאשר ידוה ליבך, עזוב את מרחבי יצירתו של האדם ונדוד אל
מרחבי האלוהים. הרי קול כבודו הוא זה הנשמע קורא ממעמקים, דורש
את האמת מתוכינו.
וכיצד אזהה את קולה, אתה שואל, אם טרם הכרתיה?
וכי אין אתה מבין כי קולה הוא הקול המוכר לך ביותר בזה העולם
רק שאינך מודע עדיין להימצאותו. נמצא הוא בכל- בכל שעל אדמה,
בכל רגב, בפרדסים ובפריחת הפרחים, בכל חיה ורמש, בכל בכי של
תינוק ובכל צחוק, בפגישה שבין בני-אדם, ביכולת לאהוב, בכל זמן
ומקום וממשות היא קוראת אלינו מתוכם- ואנו חירשים.
ומה תשאל אותי האדמה?
מי אתה?
ומה אם לא אדע להשיב לה?
אין היא מעוניינת בתשובות.
האזן לה בתום ובפתיחות הלב ומתוך קולותיה הנשמעים מחוץ, תחל
לשמוע את קולה הנמצא בתוכך.
ומה יאמר לי קול זה?
ינחה אותך בדרכך אל אמת ההווייה.
ומהי אמת ההווייה?
משתנה היא תמידית ובלתי-ניתנת לתפישה.
אם-כך, כיצד אשיגנה?
אין אתה צריך להשיגה.
אם-כן, מה עלי לעשות?
היה כמוה- משתנה תמידית ובלתי-ניתן לתפישה. ואז, תדבק היא בך.
והנה כבר החילות לשמוע את קולה ולחוש מעט מהווייתה. וזכור-
במקומות בהם מגיע השכל לקצה יכולת תפישתו במציאות, שם נשמעת
שירת האדמה במלוא כוחה, אלו הם מרחביה הנפלאים ביותר.