ליד המים נטרפו לי הרגליים מהקור.
לא נעתי ולא יכולתי לקום, מהמצב שבו הייתי כי פשוט נגמרו לי כל
פיסות החשק בתיק המסע. את
כולם בזבזתי בהולכי בגבעות. הייתי קפואה למחצה, אבל עדיין לא
יכולתי לעשות עם זה כלום.
מהבוהן לברך קר וירכיי נחשפו לרוח. בידיים ומים הדבקתי את פיסת
בד החצאית סביב השוק
הפצועה והמים חיברו בין הפצע לחוטים הסרוגים. חוטים היוצרים
דמויות חביבות של בובות ופרחים.
התחלתי לשיר.
עברה שעה והתחלתי לחוש את הקור מתגבר. עזרתי כוח ורתמתי עצמי,
הנחתי יד על מים רדודים
הסתובבתי עם ברכיים על הקרקע הבוצית וקמתי. נכנסתי לרכב הירוק.
בריח לימון סינטטי הרכב
שלי. "בריח לימון סינטטי אתה חביב שלי, וטעמך אבק, וחשה אני את
ליבך מתעורר כשידיי סובבו
המפתח בסוויץ', לאן שרק תרציייי אתה צורח אליי" . " היית
מדמיין שתהיה מושא לפואטיקה?
אה?"
נסעתי בדרכי עפר עם הנאמן לי מכל "טרטר", רכב ירוק קטן.
בפנייה האחרונה לכיוון הכביש המהיר נכנסנו לבוץ לחצתי חזק על
דוושת הגז, הרכב הביא זריקת
זנב וזרם אל העולם הנורמלי בדרכיו הלא נורמליות.
סיבוב קל על הרדיו, שויינג ויינג יאללה מוזיקה. "האם את מצפה
שאתבייש לומר לך..." עוד סיבוב
"מחר קר וסגרירי, הטמפרטורות ירדו וה -"תאבון יאבד לכם ירדו
לכם מלא טיפות על הלחיים ויקרעו
לכן את החצאית יא זונווות ", הצטרפתי בשירה לחזאית.
מזה ארבעה חודשים אני לא יציבה, משהו קצת ישב עליי ואני יודעת
מהו, שגרם לי לחוסר יכולת
לשלוט במצב הרוח. נתתי לזה זמן להתאייד ממני. מעניין אם הגיע
הסוף כי נראה לי שכן. נכנסתי
לכפר וחניתי ליד השער המרובע עם החודים.
נעלתי דלתות בטרטר ונכנסתי לחצר המחייכת שלי. טולולו טלפון...
אחרי כמה ערבובים בתיק יצא
הכלבסה מהתיק "הלו? כן, סבבה טוב. תודה. ביי" זאת מישהי
מהעבודה. חייכתי.
נכנסתי לבית שלי. שקט שם ממש, התיישבתי על הספה שפונה לחלון
גדול ומשקיף על הנוף הירוק
הפרוע והלא מושלם. בוהה. פתאום החתול שלי קופץ לאדן החלון
מסתכל עליי. אני מחייכת, מסיטה
את החלון ומחייכת אליו. "ממזר בוא לכאן". הבטן שלו רכה כל כך
וצחורה עם גרגירי חול אדום של
השתוללות חורפית. "פושעעע קטן שלייייי" הנחתי אותו חזרה על אדן
החלון.
קמתי הורדתי את החצאית שספוגה במי חורף וקיפצתי עם מגפיים
שחורות מגומי. תמיד נחמד לקפוץ
בשיא הקור. רצתי למיטה ולקחתי את מכנס הפיג'מה ונכנסתי לתוכו.
עכשיו נעים.
טוקטוק על הדלת.. אני מתקרבת לדלת ומציצה דרך העינית: יש שם
בחור צעיר עם מלא תלתלים
מגניבים, קצת מכוער דרך העינית. טוב נפתח לו. פתחתי את הדלת.
"שלום אני השכן החדש, רק
רציתי לומר שלום" "היי" חייכתי חיוך גדול. "אתה גר בקרוון שם?"
"כן האמת נכנסתי היום, אני לא
יודע כמה אשאר " "טוב סבבה, נחמד להכיר" התחלתי חצי להתרחק
מצלע הדלת לרמוז שילך ואז
הוא עמד והסתכל עליי לרגע לא זז, הסתכלתי אליו חזרה, חייכתי
קלות. יד אחת שלו שמוטה
והשנייה תופסת את מרפקו. "אה, טוב אני אלך, נראה, יש לי פשוט,
זה..דברים עוד לאורגן." לארגן
התכוונת?" "כן" הוא היה נבוך שהסתבך במילים. "כן גם לי זה
וזווו וכאלה, טוב. ביי" סגרתי את
הדלת ושמעתי ביי מסתובב לדרכו דרך הדלת הסגורה.
הדלקתי אש בקמין וחיכיתי שחברה שלי תבוא. אני תמיד אוהבת לשחק
עם גזרי הנייר להדליק את
האש ולתת לה כמעט לגעת בי ולזרוק אותה על השנייה האחרונה
לקמין. האש נקלטה ואני בוהה בה.
חיממתי את האצבעות הארוכות שלי כשאני בוהה באש מאחוריהן, כמה
ארוכות הן זה לא יאומן... מתי
הן יגמרו כבר, כמה אורך! לדעתי הן עוד גודלות. גם ברגליים יש
לי גדילה מאסיבית, אלו מחבטי
טניס לא רגליים.
טוקטוק על הדלת "מי זה שם?" "רובין הוד" "לך מפה רובין הוד אין
לי כסף" "אז תביאי לי את
התחתונים שלך" פתחתי את הדלת "יאאאא " חיבקתי אותה חזק. היא,
החברה הכי טובה שלי, 'היא'
אני קוראת לה. "נווו מה העניינים?" "הולך נוסע זורם יא עייני,
מה אצלך?" "מעולה, יש לי פיפי תגידי
לי שיש נייר טואלטטט אההה בורח לייייייי"היא צועקת תוך כדי
ריצה אל השרותים, הדלת נטרקת.
אני מתקרבת אל הדלת ואומרת לה "פולולללללוללולולולולולול אני
שומעת לך את הפיפייייייי" היא
צוחקת תוך כדי ועונה "את בטח מזמזמת מוצרט כשאת בשרותים? אה" ?
"אני? אני חמודה מזמזמת
את ההימנון עם הפיפי שלי! טוללולולול לוו לוו טאאלולולו לולול
לול לווווווווו לווו לוו לה ליייייייי
להההההה ואז נותנת נגיעה על הדופן קצת על המושב וחוזרת למים."
'היא' נקרעת מצחוק. פותחת
את הדלת נוגעת לי בפנים עם היד ופותחת מים, אני צורחת "יא
זונהההה לא שטפת ידיים, חחח יא
ראבק שיתפס עליך חיידק ביצות הנילוס ובאר השתן אמן." 'היא'
נקרעת עוד יותר שוטפת ידיים
ומקימה אותי מהרצפה." יאללה תעשי קפה". "קפה עוד אעשה ". קמתי
והלכנו לכיוון המטבח.
'היא' התיישבה בכסא הישן והניחה ידייה על השולחן של סבתא שלי.
נשמע רעם חזק, הסתכלנו אחת
על השניה ואמרנו יחד בסנכרון " אמא'לה" וחייכנו. "נו, משהו חדש
אצלך"? אני שואלת. "אה אני
יודעת, יש לי איזה משהו קטן פה שם אבל בגדול החיים האלה שומרים
על טורים נמוכים, איך
אצלך?" "הכל טוב אין לי משהו חדש לספר, ככה זה כשאתה רווק, אי
לך עבודה מעניינת ואת אני
וכאלה, את יכולה לבלות בכלום הרבה זמן מבינה? טוב בואי לגשם
לכמה דקות, מה את אומרת? "
אמרתי. "יאללה בואי". יצאנו החוצה וההדלת נשארה פתוחה. מרחוק
ראיתי את השכן החדש מסתכל
עלינו מהחלון. אני והיא הסתובבנו בדילוגים בגשם וצחקקנו
וצרחנו. הקפדתי להציץ כל שניה ולא
יכולתי להפסיק, כי מישהו מציץ עלי ועליה מהחלון. אני הייתי
סקרנית מספיק חזרה. המשכתי לקפץ
עם 'היא' והיה משעשע, קצת שפריצים עם השלולית "גשם גשם..."
התחלתי לשיר "משמים" 'היא'
עונה "כל היום תיפול עלי?" "תגע בי גשם תגע בי גשםםםם" "תגע בה
כבר תגעעעע " "תגעעעעעע"
אני צועקת יחד עם 'היא' מתגלגלות מצחוק "תגעעעעעע יא אפס
תגעעעעעעעעעעעעע" "תאמיני לי
הם לא מבינים עניין" "כן אה" . "יש עוגה?" "יש".
נכנסנו פנימה.