סיפורי ספסל
יום נאה. ראשון לאביב. המטפלת שלי ואני צועדות מעדנות צפונה.
שלום פה, ברכה שם. ומגיעות לספסל בפאתי השכונה הישנה המחודשת.
שלום שלום  - פוגשים את רבקה'לה. מה שלומכם מה שלומנו, טוב
מאוד. יושבים ברחבה - שלום שלום, מה שלומכם.

חוזרת הביתה. הגב כואב. יושבת על ספסל ליד הקיוסק. אמם של
הבעלים נמצאת. קשישה. מה שלומך? אני חיה. גם אני חיה, השבח
לאל. הולכת לספסל נמבר טו. בדרך אליו פוגשת אישה מהמועדון. מה
שלומך? הולכת על הרגלים. אני שלומי טוב. יושבת של ספסל. אישה
בהריון מתקדם. יש לי בת. צריך להיות כל יום. טוב שיש ספסל.
נחים קצת. עוד שעה אני טסה לאילת. גרה שם. הולכת. עוד אישה,
זקנה, על הספסל. בחורה מטורללת מציעה לה כדור. תרגישי טוב
אחר-כך. הודפת אותה. קשה לה ללכת. המטפלת הלכה לפניה עם
המצרכים מהמרכול. 'הייתה לי חווילה ברמת אביב - שתי קומות, עם
מרתף מקלט וגינה. נאלצתי למכור. עכשיו אני גרה בתל-אביב בחדר
וחצי'. הולכת. שלום שלום. גם אני הולכת. על הספסל הבא יושבתי
לבד. ואחר כך עוד ספסל. אישה שמנה יושבת עם מטפלת. לא זוכרת מה
דיברנו.

הולכת הלאה. הגעתי לספסליקו ליד הבית. תכף אכנס ואנוח. כל ספסל
אוצר בתוכו את סיפורי יושביו.