יום משפחה שמח לאמא שהביאה עימה הצהרות שווא שבוע שעבר שהיא
הייתה עוזבת את הבית בשמחה וצהלה אך החוזה לא מותיר לה זאת
ולכן יש לה לסבול כאן עוד שנה, כי אבא'לה קשה איתה ולא ממש טוב
לה כאן. אז עדיף דירת חדר בתחנה מרכזית ועדיף ללכת מיפה כי אני
פה ועדיף לזרוק הכל כי מה הכל שווה אם לא נותנים לך לראות
טלווזיה בשקט?


ויום משפחה שמח לאביק הנסיך! שלפני שבועיים נתן לי להרגיש
כאילו שאין לי טוניקה, ואין לי בית, ופער בי וסדק בי את כל
הנקודות המסכנות שכל כך התאמצו להסגר בכל התקווה הזאת כשעברנו
לגור פה. הכל חזר להיות פתוח. שוב ישבתי בגינה כי לא היה לי
לאיפה לחזור שוב ברחתי ממנו שוב ישנתי בבית של אנשים אחרים כי
לקחו לי את החדר ואת הבובות ואת הסדינים והגלגצ ולקחו אותי
ותלשו אותי והכאיבו לי ורמסו אותי וחנקו אותי וסגרו אותי רחוק
מהבית נעלו אותי בעטו אותי דרכו עלי עד שהייתי האפר המסכן
והעלוב שמעלה רחמים ונשבר לו לבד. ואנחנו לא מדברים ואיבדתי את
אבא כי - שילך קיבינמט הבן זונה. אני כל כך רגילה ליחס כזה
כאילו זה שהוא לא דיבר איתי שנה וזה שהוא העיף אותי מהבית ולא
היה לי לאן ללכת אז נכון הוא יודע יפה מאוד להקפיץ אותי להוד
השרון ולדבר איתי שיחות פילוסופיה אבל אני רגילה להיות הסמרטוט
הרי בגיל 12 כבר חטפתי הטחה לפנים "אני חושב שהיופי החיצוני
שלך יותר יפה מהיופי הפנימי שלך". אז למי כבר אכפת אה? לפחות
אמרו לי בילדות שאני יפה.


ויום משפחה שמח לך סבא וובה שלא פגשתי מגיל שנתיים. ויום משפחה
שמח לך סבתא שבאת לארץ כדי לאכול את החרא הלא מאופק שלי ושל
ה"משפחה" הלא נושמת שלי. שבאת לכאן לחטוף צעקות ולשמוע מריבות
ולעצבן אותי בשעות היומיות ולדבר איתי שיחות משמעממות שגורמות
לי לזכור את זה שאני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך ואני כבר בחיים
לא אהיה הנכדה שלך כמו פעם עם חולצה לבנה מקושקשת בגן יונתן.
אני עכשיו ילדה מורכבת ופגועה שבחרה להיות באיזור דימדומים
חשוך וחסכן ואין לי מילים וכוחות למצוא בשבילך ולהגיד לך שאת
יקרה לי מכל.


יום משפחה שמח לסבתאיק ולסבאיק שעשו לי טובה ענקית וחיפשו לי
פסיכאטרית כי זה הדבר הכי נכון לי, (לעזאזל הביקורות),
פסיכיאטרית ילדים! ואימצו אותי לכמה ימים עד שהסערה בבית תחלוף
ומכינים לי ארחות צהריים בימי שני ומביאים לי עשרה שקלים
לנסיעות למרות שהם יודעים שיש לי כרטיסיה והם כל כך מתאמצים
וכל כך מנסים ואני כבר כל כך רחוקה וכל כך מעדיפה לזיין להם
תמוח על הלימודים והסיפורים המשעממים של החברים שלי, מאשר
לנסות לתרגם להם במונחים ילדותיים מקובעים את שעל רוחי.


יום משפחה מהמם לך בת דודה מהממת שעזבה את הבית כי ככה מדינת
ישראל רוצה, אחרי שחוותה איתי ילדות מופקרת ולא ישראלית שאני
עכשיו רישמית שמה מיליון דולר שאין לילדה שמץ של מושג מהו
שובך. ושלדג. ושמאל וימין אוטומטית. שתינו נדפקנו יחדיו רק שלה
יש את הקודש ברוך הוא ומהשגרה שלי הוא הלך מזמן...


יום משפחה שמח לכל השאר שאני לא מחשיבה אותם למשפחה. יום משפחה
שמח לכל הבני זוג הקופים שלי שלא הקימו איתי משפחה. יום משפחה
עלוב ועצוב לילדה שכל כך חסר לה משפחה. כל כך חסר לי האהבה העל
תנאית הזאת. המקום הזה שלא צריך להדחף ולהוכיח. מן מתחם כזה
שיש בו ריח של טוסט וכביסה ומוזיקת פינק פלויד ועציצים ועיתון.
יום משפחה שמח אהובים.