כשאת מהדהדת בי
והסכינים שלך ננעצים -
אני רועדת כמו פעם
במסיבת סילבסטר
עלובה,
ספק מפצירה בך אמת,
ספק מסכימה לך להרעיל אותי
בשקר.
אני נפרדת ממה שהכניס בי אוויר,
ממכשיר חשמלי עייף
שחוזר לארון
ממך,
וחוזרת לעשן
את הסוג שאני אוהבת, בלי פשרות של לייט
כי מגיע לי,
כי האופק ממילא מעורפל.
בשיטוט מקרי בפלאפון,
אני מגיעה לשם שלך
ומאז שאתה מת -
זה כמו להיתקל בפצצה.
אני לא יודעת לחיות עם המוות
ועם חוסר הוודאות של החיים,
בלעדייך.
2.1.2011 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.