הרוע משתקף במראה
ניבט אל השמיים,
קווי התום, אבודים
מטושטשים מעין.

ביום פקודה הווייתנו סדוקה,
מחלחלת אשליה, מלכלכת ידיעה.
בת קול מצחקקת,
כעת הסוף במרחק נגיעה.

נגינה מצטמררת,
מעוגב זועף, משתפכת,
רוח פרצים שורקת,
לאישה הפורטת,
ידיה עדויות רסיסי זיעה, בוהקים,
את הצ`לו היא מחבקת, לפרקים.

מים קדושים שוטפים,
לרגלי כלבי השאול,הטופפים,
בפקודת אדונם הם יוצאים,
נחושים לקרוע לגזרים,
רשעים וצדיקים,
כמו גם כמרים ורבנים.

עובדי אלילים ופגאנים,
מוסלמים, והינדים באשראמים
ישפשפו עיניהם בפליאה,
יחככו בדעתם כי נטרפה.
חיות רעות ושדים משחת,
קלשונם אדום, מלבה רותחת,
יטילו אימה ויפילו חלל,
ועולמנו זה, להם יהיה לשלל.