שוטר תנועה אורב לה במבט של קרימינל,
אך יש נשים, גם הוא מבין,  שהן מעל לחוק.
חולפת על אופנוע, כף רגלה עוטה סנדל,
והאדון, נוצר לשון, לנצח הוא ישתוק.
לאן את רצה לך ילדה?
חכי לי ואבוא,
רק שם קסדה, ואפודה, שלא אקפא מקור,
רק שם קסדה, ואפודה, שלא אקפא מקור.

יש נסיעות, אשר תופסות, אותך, קצת לא מוכן,
והנה פה, אחת כזו, דוהרת כמו שטן,
את קצת גדולה עלי, ילדה, אני פתאום מרגיש,
אני מולך עגלון זקן, ואת... מלכת הכביש!

את לא עוצרת, ממהרת, אל הסערה,
כי לך היעד, לא הדרך, הוא המטרה,
אני פתאום  מוצא עצמי, חושב על חגורה,
אלי אלי, אדום תביא, הו - תן לי תאוטה.

אך הוא למעלה, מתעלם,
הוא אל הרמזורים,
ירוק עולה, ובי גואה, מין בכי תמרורים,
ושמלתך, המתבדרת, דגל של  שוורים,
היא מתריסה, היא מקפיצה, את כל הצופרים.
ממסלולים, היא מזמנת, עדר חמורים,
בהמונים, במכוניות, והנה... הם באים.

בלהטוט, בעל-ניווט, את שמה לזה סוף,
טלטול קטן, עם הישבן, אל דרך כביש החוף,
ניסע ניסע אולי נגיע עד מחר, אומר זמר,
ומה מחר? שואל הפילוסוף.

ויש אופנוע, בן-איכות,
ויש פה זן ואמנות,
אז איפה-איפה התשוקה המזוינת?

ורק עכשיו בהמולות,
כשהעיניים עצומות,
הלב רואה את הצפונות,
ובי פועם את הברורות:
הפניקס מת! הספינקס שולט!
בקרבורטור הלוהט
של האופן החד-סטרי של יחסינו.

וזו דרכך זו לא דרכי, ועוד שנייה אני מקיא,
את כל מה שאכלתי... כל מה שכבר עוכל.

בלי אם ועיר,  על כביש מהיר,
בלי הבריות והשוטרים, בלי האורות והתומים,
בלי רמזורים מטומטמים,
אני מריח את הים, את מסניפה אדי בנזין,
ומה נותר פה להבין? נו מה? תגידי!

וברשותך, אם לסכם:
מלכת הכביש,  עגלון זקן,
אני חולות ואת אספלט,
אני-אני ואת, זו את,
זה לעולם לא ישתנה, חיים בקצב קצת שונה,
אז במחילה, אם לא אכפת,
האטי קצת, עמדי בצד
ופה דרכנו תתפצל, אני מפה -
אמשיך לבד.

ממשיך לבד.