אשה בארץ זרה
בבית זר
במשפחה זרה.
במשרד הפנים
היא נמצאת תחת סטטוס
של "עובדת זרה".
בשביל האיש אותו סועדת
היא חבל הצלה.

חוסר הישע שלו,
הוא כרטיס הכניסה שלה,
לארץ המובטחת.

בידה ספר תפילה,
ואיקון נוצרי בחזיתו.
אני מביט בה,
שפתיה נעות,
וקולה לא נשמע.
אחר כך מצטלבת בשקט.
וממשיכה ללחוש מילים
בשפה זרה,
מתוך ספר זר.

הזקן אותו היא
סועדת,
קורא בספר תפילה אחר,
בשפה אחרת,
אבל כנראה פונה
לאותו אלוהים
גם אם לא באותן המילים.

עובדת זרה,
בארץ זרה.
הביאה איתה
צרור בגדים,
תבלינים שיזכירו לה
טעמו של בית,
וחלום לבנות בית -
בו לא תרגיש זרה
בארץ לא לה.

בינתיים
היא צלו של איש זקן
שגמר כבר לחלום
והוא עצמו זר
למציאות החיים
שסביבו.
החלום שלה נטווה
יום אחר יום
מתוך פרימת חוטי חייו
שלו.