הסיפור האירוטי שלנו התחיל כשבניגוד לכל סרטי הפורנו, אתה היית
בבית ואני הייתי השליח שדופק בדלת. פתחת את הדלת, בלי חולצה,
עם כרס קטנה כזו שלא עשתה חדר- כושר מלא מלא זמן, שערך הארוך
נזרק בצורה סקסית על כתפיך והעיניים הכחולות שלך פקוחות
ונעוצות בעיני (האמת שהן היו נעוצות בשדיים שלי, אבל אני יותר
נהנית לחשוב שהבטת בעיני). לקח לי כמה שניות להתעשת ואמרתי:
"שלום, כאן זה דירה 7? פשוט אין מספרים פה על הדלתות" חייכתי
בביישנות.
המשכת לבהות בי בעיניים של סוס יאור שהולך ומתחרמן לקראת עונת
ההזדווגות שבאופן ליטרלי עומדת בדלת. נופפתי בידיי כמו מנסה
להוציא אותך מהשוק ואמרתי: "הלו, זה דירה 7 או לא?"
עמדתי שם בדלת, השיער שלי אסוף בשתי צמות קשורות אחת לשניה כמו
איזו ילדה שבדית בפסטיבל הזה שכורכים סרטים צבעוניים סביב עמוד
עץ (אף פעם לא ממש הבנתי את זה). לבשתי שמלה שחורה עם סינר
לבן, באופן מוזר ביותר הזכרתי יותר "פרנץ' מייד" מאשר נערת
שליחויות (כאילו, איפה לאלף עזאזל שמתי את הקסדה?) והחזקתי
בידיי קערה. כמו קערת פונץ' לבנה מקרמיקה, עם מצקת.
"הזמנת מרק דגדגנים?"
"אה, כן, כן, בטח" סוף סוף הוצאת משהו מהפה שלך.
"בואי, תיכנסי" נכנסתי פנימה ושאלתי איפה להניח את הקערה, לא
ענית אז הנחתי אותה על השולחן בסלון.
"את יכולה לשבת רגע? אני פשוט לא מוצא את הארנק שלי... אם לומר
את האמת, לא חשבתי שתבואי".
"מה? למה לא?!" נעלבתי קצת. "אני לא מתכוון לפגוע פשוט חשבתי
שזה סתם, סוג של הלצה... כאילו, באמת?! מרק דגדגנים? לשיפור
מצב הרוח? מי ייקח דבר כזה ברצינות. חוצמזה שלא חסר חארטות
באינטרנט בימים אלה".
"שמע, אני לא יודעת מה שמעת או לא שמעת על העסק שלי אבל זה
בטוח לא חרטא".
קלטת שנעלבתי מהמבט בעיניי החומות ובאת, התיישבת ליידי, הנחת
את ידך על ברכי שהייתה עטופה בגרביון רשת שחור ואמרת שוב: "אני
מצטער, אולי תוכלי לספר לי קצת על המרק הזה אני פשוט קצת
סקפטי".
התבוננתי בעיניך הכחולות, חשבתי לרגע ואז פתחתי את הקערה וריח
משגע יצא ממנה. כבר אז הסתחרר לך הראש. "הסתכל פנימה" אמרתי
לך, הסתכלת והאדים של המרק החם נכנסו בנחיריך ומילאו לך את כל
הגוף. לקחתי את המצקת ומילאתי אותה מרק, הסתובבתי אליך עם כל
הגוף ואמרתי לך "שתה". שוב התבוננת בעיני, הפעם מעט חושש אך לא
ויתרתי "שתה" אמרתי הפעם בקצת יותר תקיפות. התבוננת בתכולת
המצקת. המרק הירקרק הריח טוב כל כך ובפנים, לא פחות ולא יותר
עשרות דגדגנים שוחים להם חזה בהנאה.
לקחת שלוק ענק בעיניים עצומות ובלעת את  כל תכולת המצקת עוד
לפני שהספקתי להגיד "שרשרת-אורגזמות". "טעים?" שאלתי, "טעים"
ענית בחיוך. "עכשיו הישען אחורה והקשב למה שיש לי לספר לך.
המרק הזה הוא מתכון סודי. קיבלתי אותו ממכשפה שחיה בהרים של
סלובקיה. היא הייתה אחת הנשים היפות ביותר שראיתי - שיער שחור,
עיניים כמו הים, עמוקות כאלה שאפשר לטבוע בהן. היא לבשה שמלה
סגולה עם מחשוף שהדגיש את החזה העגלגל והיפה שלה. שפתיה
הבשרניות אמרו לי 'בואי' ואף אחד לא יכול לסרב לה כשהיא מבקשת
משהו. היא הייתה גבוהה, לפחות 175 ס"מ, הכניסה אותי לביתה
שהדיף ריחות שמייד גרמו לי להרטיב. 'בואי', היא אמרה לי 'אגלה
לך סוד שיעשה אנשים מאושרים'. היא הובילה אותי למטבח והורידה
ממני את התרמיל, הורידה את החולצה שלי, החזיה והמכנסיים ולבסוף
גם את התחתונים. בכלל לא הרגשתי כשזה קרה, הייתי שם, אבל לא
באמת. אתה מבין למה אני מתכוונת?" הנהנת קלות בראשך, כאילו לא
רצית להרוס את הרצף או להפר את האיזון של היקום שלך שהתרכז
כרגע לגמרי בסיפור שלי (וכמובן גם בשדיים). "היא ליטפה אותי
בידיה החלקות ופיזרה את שערי. המטבח המשיך להדיף ריחות משכרים
שגרמו לי להרגיש מרחפת. היא השכיבה אותי על שולחן עץ ענק ופתחה
את רגליי שנחו על קצה השולחן והתחילה ללקק". בשלב הזה כבר
התחלת לרייר והייתי צריכה לתת לך שלוק נוסף מהמרק, שתירגע.
"אתה בסדר?" שאלתי, "כן, כן, אמרת. תמשיכי לספר" והתחלת ללטף
אותי. "המכשפה היפיפיה ליקקה וליקקה, לא יכלתי שלא לגנוח, היא
דוחפת לי את אצבעותיה העדינות במין תנועה שעשתה לי רעידות שאף
אחד לא עשה לפני כן וגנחתי וגנחתי, עוד שניה זה מגיע, הליקוק
הלך וגבר, על הדגדגן עם גירויים מבחוץ של הרקטום ואלוהים, אני
מרגישה כאילו אהההההההההההההההההההההההחחחחחחחחחחחחחח" נבהלת
וקפצת מהמקום. "מה את צורחת, מה קרה? זה לא נשמע כמו שזה צריך
להישמע". "היא לקחה לי את הדגדגן" אמרתי ברצינות משוועת. לקחת
צעד אחורה, נראה כאילו לא מאמין למשמע אזניו "מה אמרת?" "היא
לקחה לי את הדגדגן", חזרתי על דבריי, "פשוט נשכה אותו משם
וזרקה אותו למרק".
מיד פתחת לי את הרגליים "אני חייב לראות כדי להאמין", "טוב, לא
צריך באלימות, תן שניה להוריד". הרמתי את הסינר הלבן והחצאית
השחורה, הורדתי את התחתונים ורק הגרבונים נשארו עם פס הסיליקון
והתחרה (מתה עליהם). התיישבתי על הספה ופתחתי את הרגליים. "את
פשוט מזיינת את השכל. יש לך דגדגן, למה את מספרת לי סיפורים
איומים כאלה?". לקחתי מן המרק מלוא המצקת ויצקתי אל פיך מן
השיקוי. "אתה לא  מבין מה קרה? היא נתנה לי מתנה. היא נתנה לי
את היכולת לייצר דגדגנים חדשים!" הסתכלת עליי במבט מלא חידה.
"אחרי שהיא כרתה לי את הדגדגן היא שמה אותו במרק. 'בואי' שוב
אמרה לי ואני אחריה, ספק בכאבים ספק בתענוג שלא יתואר כמותו.
'הסתכלי פנימה' היא אמרה. בתוך אח הדולק על בולי עץ, מונח על
אסל סיר גדול שהנוזל הירקרק בו מדיף ריח משכר ובפנים צפים כל
מיני דברים שנראים כמו... דגדגנים. 'המרק הזה יעשה טוב לכל מי
שישתה אותו. המרכיבים שלו סודיים וישנן רק 5 נשים בכל העולם
שיודעות כיצד להכין אותו, את תהיי השישית' אמרה, ושפתיה
החושניות לא מפסיקות להפנט אותי. המכשפה הרימה מצקת עמוסה כל
טוב מסיר המרק שהתבשל באיטיות מעל לאח הבוער, החזיקה תחת סנטרי
בכף ידה והשקתה אותי בשיקוי. אותו אחד שנתתי לך עכשיו..."
הזין שלך כבר עמד להתפוצץ וכל הזמן הזה רק מיששת את שדיי
המלוניים וטעמת את הדגדגן שלי (רק בשביל להאמין שהוא שם).
הוצאת את הזין מהמכנסיים ואמרתי "חכה, עדיין לא סיימתי לספר לך
את הסיפור" ונתתי לך שלוק נוסף... "המכשפה לקחה אותי לחדר מואר
קמעא מלא בדי משי שהשתרכו מהתקרה אל הרצפה אל מזרונים שעליהן
השתרעו 5 יפיפיות עירומות וישנות, ללא דגדגנים. היא השכיבה
אותי אותי ליידן ונרדמתי. התעוררתי למחרת בבוקר, 5 הנשים
התעוררו אחרי, אחת אחרי השניה וכולנו ישר עשינו אותו הדבר -
בדקנו אם יש לנו דגדגן. הוא צמח! היה שם אחד חדש, כזה שאף אחד
מעולם לא מישש, לא דגדג, מבריק ורענן. ואז הבנו, הבנו איזו
מתנה יש לנו. התחלנו לנשק אחת את השניה, שמחות ומאושרות.
הנשיקות הפכו לליטופים, הליטופים הפכו למעשה אהבים חד מיני
כמותו לא חוויתי מעולם".
לקחתי פאוזה, ודחפתי אותך אל השטיח. רכנתי מעליך ומיששתי את
הזין שלך, ממשיכה לספר תוך כדי. אתה מרוגש כולך, מקשיב
למילותיי, בולע אותן ושוקע אל תוך השפעת השיקוי שנשאר ממנו אך
מעט בתוך הקערה.
"יצאנו מהחדר, מתחממות אחת מגופה של השניה. המכשפה כבר לא
הייתה שם. כלום לא היה שם, כאילו זה לא קרה. שבנו כולנו לחדר
וחשבנו מה הלאה. כרתנו ברית לא לגלות לעולם ולאיש את מה שקרה
בבקתה. נשארנו חמישה ימים בתוך החדר הקסום. נוגעות אחת בשניה,
מענגות, עם הלשון, עם האצבעות ועם כל גופנו. אורגזמה אחת אחרי
השניה...." התחלתי לרדת לך, למצוץ ולמצוץ ולשפשף ולמצוץ
ולשפשף. אתה מתנשף ומתנשף, עוד שניה זה מגיע ו...
"אהההההההההההההההההההחחחחחח" אתה צועק. כרתתי לך את הזין
וזרקתי אל תוך הקערה. "אם זה מה שדגדגנים עושים לבד, מי יודע
מה יוסיף הזין שלך לשיקוי".

"אהההההההההההההההההההה" צעקת והתעוררת בבהלה על הספה בבית.
התעוררתי מצעקותיך, וראיתי אותך ממשש בבהלה את איזור החלציים.
"מה קרה לך בנצי?" שאלתי מבוהלת. "אל תשאלי מה חלמתי, זה היה
נורא". "לא נורא מאמי", טפחתי על רגלך, "זה היה רק חלום". די,
בוא נלך למיטה כבר שתיים בלילה ונרדמנו על הספה, ייתפס לנו
הצוואר". "צודקת...אח, צודקת" אמרת, נשימתך נרגעת.
קמנו מהספה, תקעת נאד, הבאתי גרעפס והלכנו לישון.