עדיין
אנו עומדים על הדם.
התחלנו מאחד
הגענו למאה
האם נגיע לאלף?
אם נביט לאחור
לא נדע
מתי זה החל.
אם נביט בראי היום
נחזה בקמט נוסף
שמתווסף לקמטים רבים
ואנו בני יום.
אני שואל כאתמול
מאין אשיג רובה
ומורה
יש אבק שריפה לרוב
ומדריכים הרבה.
אני צופה בסכר
שלא נפרץ
בו מתנקזות גופות
שלא עולות על גדותיהן
יש להן תכונה
להיעלם בתהום הנשייה
כמו מעולם לא באו
לעולם מלא בדם יומן.
עדיין
אני מצביע
על המילה שטרם
נכתבה
כמו טובע ששב אל
החוף
ושואל את השאלה
הגדולה:
האם להניח לכל המובלים
אל בית המטבחיים
להירצח
לעמוד בשתי רגליי
על דמם שמציף
גופי
או
ללחוץ על ההדק
עד סופו
עד תומו של מאבק
המה יהיו תלויים בצווארם
גופתם תישרף
ואפרם יפוזר לים.