לרצות את הידיעה שיש לי אפשרות להגשים,
הפך למשהו מטורף.
לדעת את הרצינות בדרך ההגשמה הטובה,
נהפך למרדף חסר תכלית.
תכליתיות רצינית שמגשימה את עצמה,
אולי לא אפשר שתהיה חלק ממני.
תהיות שאולי מעולם לא יהיו,
בזבזתי לריק כמו גדלו על עצים.

ראייה למרחק, פלוס, ייעוד מובן, פלוס, דרך נסללת, פלוס,
סיפוק (שהוא האמת), כנראה שרק בחלום שביעי יתגשם.
ואני, בחלום שישי עצרתי וגם זה לא לרוב.

אז מה יש לי (הווה - שורשים) בחיי (עתיד - עץ). שאלה.