אכן היה שם משהו מיוחד
כשגיששנו אל עבר הערביים
כשאחזנו בדמדומים בשניים -
לרגע היינו אבקנים
לרגע - פרחים.
כעת נוטפת הזיעה בין העיניים
עכשיו מתאמצים
לאחוז בחבל ולא להפיל.
בוא נשחרר
ניתן למעט שהיה לכבות
בין השבילים -
כמו פנסים באור יום
כמו החיים.
נתפנה ללקק ולהשמין
להזריק אינסולין במעגלים
לחגוג שמיטת חובות
מוסריים
בוא נרפה
נשתחרר
ננשום
אוויר תקני
אוויר נקי.
יוני 2010 | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.