אי אז בתקופה שהמטבע הרשמי היה לירה, היה מותר לעשן בחלק
האחורי של האוטובוסים ובשביל לשים מחשבון כיס בכיס היה צריך
דגמ"ח, נולד אלון בישוב קטן היושב על הדרך דרומה, שריבוי
התימנים בו, גרם לכך שספרדים לא מעטים היו שומעים ברחוב "יא
אשכנזי בן זונה".

כבר בימי הגן נהג אלון להמציא כל מיני חלליות שמסוגלות להחזיר
אותו משעת הריכוז של הגננת רחל לכוכב בו היה אמור לגדול.

אחרי ששרד 12 שנים של שעמום ובלבולי מוח של מערכת החינוך וכך
וכך פסיכולוגים ודומיהם והצליח לשכנע את הקב"ן לקבלו לעתודה
האקדמית (כוחה של האמא הפולניה שורד הרבה לאחר הליכתה לעולמה)
עבר לעיר הבירה של החננות שהוקמה כ-200 מטר מעל למזבלת נשר
ז"ל.

בתקופה זו התוודע לתרבות ספורט ענפה שכללה חיתוך זבובים באויר
באמצעות חרב סמוראי, רכיבה על חתולי רחוב, ושחיה בעירום
בבריכות החמצון שהצטברו לאורך נחל הקישון.

כמו כן למד לשחק במשחקי תפקידים קולים והוביל את מעריצי המשחק
AD&D second edition לקרב מול חובבי משחקים אחרים.

בהמשך שרד 3 שנים של שירות בבסיס חיל אויר במרכז הארץ (זה שחנן
החרג'וק עשה בו מילואים כאחראי תברואה).
בתקופה זו הכיר כמה מחבריו שפיתחו את תחביב הבעיטה בחיפושיות
זבל שנמצאו בחולות.

אחרי תקופה לא ארוכה במיוחד בחברת סטרט אפ שמנוהלת ע"י
מגלומנים, שלאחרונה עברו מצפון ת"א לאיזו וילה עלומה אי שם
בדרך מגדיאל ברמת השרון (בשכונה שנקראת משהו עם שלווה) נסע
להודו, התוודע לענפים נסתרים בקריה יוגה (הבאסטי התחבב עליו
במיוחד).

אחרי ביקור קצר בתיאלנד, בו הספיק ללמוד רפלקסולוגיה מזרחית
ואכילת זחלים וחרגולים חזר לארץ והצטרף לעוד חברת סטרט אפ
שקיצצה אותו באכזריות אחרי העמקת המיתון.

כך מצאתי לנכון לכתוב את הביוגרפיה שלי לפני כ-8 שנים. היום
אני רואה בזה טקסט ציני, שנון, ורווי הומור עצמי, אבל מרגיש
שיש בו שליליות מוגזמת, והוא לא משרת אותי במקומו. כעת, במקום
פחות בולט, הוא יישאר למען ההיסטוריה.