איכה אשחזר. לדל מיליי אנסה.
יעידו הן למקצת, לאמת חושיי.
ניצחתי. הן אמרה היא כן. אני!
זכרתי לה לצוק עתים. מוזהרת:
ביש איש הוא. לקרחות יותירך.
מאידך ייצג פי, למלוא רמ"חי.
העד אהבת אופקים. כמגדלות.
אשש מסד, מגע אדמה אמינה.
תמירות. אמירות ענני רקיעים.
למנגד, זדון תומכי איש הריקם
יתעתע משכב. ינתק מענק בת,
אהבת אם לה. נחבטת מטוטלת.
בוכייה תישען קיר. מוחה יקדח.
עיניה תבוצץ למשאלות הבזק:
מי האיש לו תיתן אמת מבטחה?
חוף מבטחים. מבטיח. אך יקיים?

התזכור מהדורת מהמורת אז.
שמה נעקשתי לראשון המבט.
שם נפעמתי. חוני נשבעתי לי.
נקשבה לנגף. ניטע בה כנגיף:
"הישמרי. יזנב לך מילים".
אמרה היא כן. והרתה וירתה.
אך נגיף דיבוק, פקעת פצצה.
תשובותיי נכונו למצע שאלה.
כשקר לבן, לשחור השאלות.
ואני מיתמם. מתמרן אופקים.
נשללתי לה. מבכה לשלל פז.

איש אני. מסלול מסור בית.
לאין אישה אתפרק הרפתק.
לנאות שממה הייתה אחת.
שוב לבד, חולץ לחלד ימיי.
מנסה לפתרון יעיין בעיה.
מעיינות אכזב. להן האולי.

אחיה את מותו של ליבי.
סופד הוא, יבכה לאישה.
לה באמת אהבתי. לתדע
לעולם, אחדל לה אהבה.
אהיה עם אחרת. לדמות.
כי היא זו נמצאת לצידי
רוחה שלה. תוך גוף בשר
האחרת.

15.10.10