אשת נוף נעוריי. נגעה ונעלמה לי.
אזכור אותה, עולה נוטפת מן מים.
אלי מגבת פרושה. תרד לאפרקדן.
היו שם כפות גבר שמשחו לגופה.
נתקנאתי להן. כמו שובב חשקים.
הייתה היא לבקר. סטודיו ציירים.
"אחכה". "אחכה גם", נביישתי.
בתילות ימי געשה. קלועה כלואה.
דממה. רק עיניים יאפללו מבטים.
"ארשום פניך". תרגם תוויך, דף.
גבירה נאווה אקזוטית. צבעונית.
מולה תמים מבט. אכלא געשים.
רושמת מבט. קווים רצים ונחים.
מבטה עמוק בי. ואני מיישר לה.
נגשה לפתע. פני תליט לכפותיה.
אזכור, נאנסתי! פלילים פיללתי.
איך נפתלנו רצפה. נפשטנו אש.
בשלות נמסה בידי בוסרות גופי.
ניעורנו כמו מנערי ראש. לומר:
"טוב, איפה היינו" תכפוף דף.
מבטי נגנב לה אל דפה. קלטתי.
על לבן רקע פחמו שם עיניים.
- העיניים שלי.
07.11.10
קראו לה שרון. בסגול. |
