זה זמן לשיר
כי זה שוב לא הולך
והלב כבר עייף...

מתחברים והאש גבוהה,
ואז בנשיפה יוצא אוויר מהבלון,
ונשארים עם תחושת חיסרון,
כי התמלא אוויר אמיתי
ולא, לא יכול להיות שהכל אשלייתי...

אז איך פתאום, המבט נראה חלול
והידיים שחיבקו, והפה שדיבר מתיקות
נראים זרים ולא שייכים,
ושוב נסגרים, ונשבעים שלזה ככה שוב
לא נכנסים.,
עד שמשהו בי ישתנה, עד שיהיו לי כלים...

והמלאכים מתעתעים, הם שומעים רצונות פנימיים,
וכנראה שהשבועה לא אמיתית,
כי הגלגל חוזר כבר בפעם העשירית...

וזה מייאש, ולמי יש כוח בכלל,
רוצים לשים ת'ראש, לנוח כבר,

אז אולי זה זמן לשיר, לא מבריק,
כי זה שוב לא הולך,
והלב כבר עייף,
ואם אין יד שתלטף
אולי הנייר יספוג הכל
ונוכל
לעצמנו.
למחול