"אתה פשוט אדיוט!", מיכל לא הפסיקה לצעוק בזמן שתומר המשיך
להביט בה באדישות. "ביקשתי כבר אלף פעם שתחזיר את הסרט הזה
בזמן, ועכשיו אנחנו נצטרך לשלם קנס של מי-יודע-כמה!". "מיכלי",
ניסה תומר את מזלו בהתרפסות, "זה לא היה בכוונה, באמת שכחתי".

תומר שיקר. הוא כן שכח בכוונה. לאורך כל השנה האחרונה הוא עשה
המון טעויות כאלה בכוונה. הוא רצה להרגיז את מיכל ונהנה
מהעובדה שהריבים הקטנים שלהם היו מחולל הרגש המרכזי בקשר שלהם.
בו בזמן הוא כעס על עצמו ועליה ששום דבר לא היה מספיק רע
ומחורבן בשביל לגרום לאחד מהם להגיד חלאס, לארוז מזוודה
וללכת.

במהלך הריבים האלה תומר אהב ושנא את מיכל בו-זמנית. הוא תמיד
תהה אם האהבה שלו אליה צצה במהלך הריבים האלה כתוצאה ישירה
מהויכוח, או ממשהו אחר. חוץ מזה, זה חירמן אותו נורא לראות את
מיכל עצבנית. המייק-אפ סקס שלהם היה הסקס הכי טוב שהצליחו
לסחוט ממערכת היחסים הגוועת שלהם. בשלב מסוים הם הפסיקו לשכב
אלא אחרי ריבים, שנעשו עם הזמן קשים יותר ויותר.

"אני לא מאמינה ששכחת! אתה כל הזמן שוכח... טיפת אחריות! זה כל
מה שאני מבקשת!". תומר המשיך להביט בה באדישות. הוא עשה את זה
תמיד כדי להסתיר את השמחה הגדולה שרקדה בתוכו. כמה הוא נהנה
להתרגש מהכעס שלה, מתחושת האכזבה, מהידיעה הצורבת שהרעיד בדרך
כלשהי את מיתרי ליבה והצליח להשפיע על אדם אחר. אם הצליח ולו
לרגע להיות משמעותי עבורה, חשב תמיד, אולי יצליח מתישהו גם
להרגיש משמעותי עבור עצמו.

בשבילו לא היית דרך טובה יותר לזכות בתשומת הלב של מיכל. הוא
המשיך לחייך מבפנים, ועמד לו. חזק. הוא רצה לתפוס אותה עכשיו
בכתפיים, לזרוק על הספה, ושיזדיינו ככה עם הבגדים. רק את
המכנסיים והתחתונים הם יורידו, עד החצי, בדיוק מספיק כדי
שיוכלו לשכב. את כל זה תומר חשב באותו הרגע.

"אני הולך להחזיר אותו", זה מה שהצליח לומר בסוף. "אין לך
בשביל מה!", מיכל חשבה שהיא משתגעת, "את הקנס כבר נשלם בכל
מקרה". "עזבי, אני אחזיר את הסרט ונגמור על זה. חוץ מזה שלא
יזיק לי גם קצת אוויר...". מיכל נתנה בו את המבט ששמרה למצבים
בהם רצתה להראות כמה היא שונאת, סולדת, מתעבת. היא חשבה שהיא
לא יכולה להחזיק יותר בבטן.

כן, היא תתפוצץ עליו. היא תגיד לו עכשיו כמה הוא בלתי נסבל
בעיניה, כמה הוא אינפנטיל ואיך זה שהוא תמיד עסוק בעבודה כשהיא
מתקשרת אליו באמצע היום. ואיך זה שהוא מוכרח שהיא תמיד תגמור,
לא משנה אם השעה 1 בלילה והיא עייפה וצריך לקום מוקדם לעבודה.
ככה הוא, מרוכז רק בעצמו.

ואיך זה שהוא אף פעם לא אומר לה שהיא כוסית, ושהוא רוצה פשוט
לפרק לה את הצורה. לעשות סקס, לא אהבה. לזיין אותה. ככה, מה
יש, שיגיד. היא לא מתביישת לשמוע דברים כאלה, היא צריכה את זה
כדי להרגיש טוב עם עצמה. ובכלל בתקופה האחרונה הוא הפסיק לעזור
במטבח, ואין מה לדבר על להוריד את הזבל. אם היא הייתה קצת יותר
בטוחה שתוכל להשיג משהו טוב יותר בגיל 26, היא כבר מזמן הייתה
מפסיקה להתפשר עליו.

את כל זה מיכל תכננה להגיד לתומר. היא כבר הכינה את עצמה
לויכוח ארוך, אולי הוא אפילו ירביץ לה. לא שהייתה לה סיבה
לחשוב ככה - תומר בחיים לא הרים עליה יד, אבל היא ככה רצתה
שיכאיב לה. אולי זה ייתן לה תירוץ להכאיב לו בחזרה. וככה עם
לחיים סמוקות מכעס וכאב הם יכניסו בגדים וחפצים אישיים לתיקים
גדולים וקטנים, ויתחילו פרק חדש ומאושר בחיים. כל זה היה קורה,
אם רק היה למיכל מספיק זמן להגיד משהו. היא שמעה את הדלת נסגרת
בשקט.