יהלי סער / מוזה |
זלגו, וכוסו הדפים.
היא הייתה המוזה,
של אלפי משוררים צעירים.
וליבה אדום רותח,
צעק את שנדם.
פישקה את רגליה לכל אורח,
פיסקה גם את שירם.
סיפור, בלי סוף.
מעגל,
בשר,
והיא תמיד תחתם.
כתבו שירם, נישקו על לחי,
עת שרטט נדם.
והיא הייתה פרוצה לכל -
דבר אינו שלה.
רק בדל פיסוק, עוד שביב מילה -
ריקים מאהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|