מה שאני כותב עכשיו זה מתוך הלב.
כואב לי שאני רואה אותך יושבת, מדברת, צוחקת עם מישהו אחר.
אני תמיד מנסה לתפוס את מבטך ורוב הפעמים מצליח אבל נראה לי
שזה זה מציק לך, אבל אני לא יכול להפסיק כי מבטך היפנט אותי
ואני כבר טבעתי בכחול של עינייך.
זהו, מחר היום האחרון של הקורס כואב לי נורא הידיעה שאני הולך
בלי לומר לך מה אני מרגיש אולי מה שקרה אתמול החוסר יכולת
לעמוד. ההרגשה הרעה שכמעט התעלפתי היתה בעצם בגללך. הלחץ שעלתה
בי המחשבה שאולי לומר לך הכל.
קל לכתוב כאילו שאת תקראי את המכתב אבל אני יודע שהוא לא יגיע
לידייך.
ליה, אני לא יודע איך להגדיר את מה שאני מרגיש כלפייך. אני לא
יכול לקרוא לזה האהבה כי אני לא מכיר אותך מספיק טוב כדי
לאהוב. אבל זו גם לא הידלקות, כי זה יותר חזק. זה משהו באמצע
ולא מצאתי את ההגדרה הנכונה.
יש ימים שאני לא מפסיק לחשוב עלייך.
היה לי קל יותר לומר לך מה אני מרגיש, כי גם אם התשובה הייתה
לא מה שרציתי לפחות הייתי יודע מה את מרגישה כלפיי.
ליה זה שם של נסיכה ואת באמת נסיכה לפחות בשבילי.
כשאני אומר את השם שלך, יש בי צמרמורת בכל הגוף. כשאת עוברת
לידי כל גופי רועד.
אומרים העיניים הם החלון לנשמה ובזכותך גיליתי שזה נכון.
את בת אדם מדהימה מלאת שמחת חיים וטובת לב.
אני יכול לכתוב עוד, שיש המודים על מה שאני מרגיש כלפייך אבל
יש לי כבר דמעות בעיניים. אז פה אני אסיים את המכתב.
נ.ב.
מכתב זה ישאר במגירה ולא יצא, כי הוא יזכיר לי אותך וזה יגרום
לי לעצב. עצם הידיעה שאת לא שלי.


משחר