ירח, סב, שוקע לו מעבר לעצים.
וכנגדו השמש, ממלאה את הסדקים,
באור קורן שלא מתיר מקום לתהיות,
מציג את העובדות ולא נותן לך לחיות.

ואת, שלא תתני לאור אותך כאן לבלבל.
אורו של הירח, הוא לעולם אפל.
על חלומך הגני, אל תוותרי לאיש.
זכרי מה הויתור עשה לאיש אחד קשיש.

תלכי תמיד קדימה, אין טעם לחזור.
מה שהיה, אבד לעד ושוב לא יעזור.
היי ספינת הדגל בים החלומות.
חצי את האוקיינוס בסערת תקוות.

אני כאן לצידך עומד, מובס מכדי לראות
את כל הטוב שעוד יבוא, רוצה כך לקוות.
תני מבטך קדימה, לכי ללא היסוס.
האיש שהביאך לכאן, כבר לא יכול לזוז.

פזמון:
עצמי את עינייך,
אל תראי מהמראות.
עצמי את עינייך,
תחלמי כדי לחיות.