אהובתי, אנחנו כבר יוצאים כמעט חצי שנה, ומאז את ליבי את לא
עוזבת.
מהרגע הראשון שלנו שראיתי אותך, עוד בפאב ההוא שכמעט ולא
דיברנו, מצאת חן בעיני. בהתחלה התביישתי מעט ולא ידעתי איך
לגשת אלייך כי הדחייה זה דבר לא הכי פשוט, לבסוף החלטתי שאם
אני לא אנסה, לנצח אשאר בתחושה שיכול להיות שאבדתי משהו יקר.
אז שינסתי מותנים, בלעתי רוק והחלטתי לנסות, ותראו מה קרה?
הסכמת לתת לי את מספר הטלפון שלך ואפילו הסכמת שנצא בהתראה כל
כך קצרה.
לאן לקחת אותך לדייט הראשון שלנו לקח זמן להחליט ולבסוף נזכרתי
שאמרת לי על הסרט ההוא שאת רוצה לראות, ולשם יצאנו. במהלך הסרט
כולו הייתי חצוי לשניים, חצי ממני היה מורכז בסרט והחצי השני
עסק במחשבות, האם לשים יד? האם לדבר איתך בסרט? האם להציע לקחת
אותך אחרי הסרט? ועוד המון שאלות מטרידות. אם להגיד את האמת זו
לא המומחיות שלי והייתי די ביישן באותה תקופה.
אחרי הסרט הלכנו לבית קפה בסינימה, וכבר שם נוכחתי לחוכמתך
ולשנינותך. כשסיימנו את הקפה והעוגה (שלא תחשבי שאני לא סופר
עליה קלוריות), יצאנו החוצה נכנסו לרכב והתחילה הנסיעה לכיוון
שלך הבית שלך, גם שמה בכל הדרך המוח שלי עבד שעות נוספות
במחשבות איך להציע לך להמשיך את הערב ולא לסיים אותו כל כך
מקודם. שאלתי אותך אם את רוצה להמשיך ומיד ענית שאפשר לשבת
אצלך, הסכמתי, נכנסנו אלייך ובמהירות טיפסנו לחדר שלך ושמה
ישבנו ודיברנו וצחקו עד השעות הקטנות של הלילה, כששמתי לב
שהשעה מתחילה להיות מאוחרת ידעתי דבר אחד - צריך להגיע להחלטה,
האם לנשק אותך? או לתת לזה לזרום לאן שזה יזרום.  אמרתי לעצמי
שאין מצב שאני עוזב את הבית הזה מבלי לנסות לנשק אותך, ופה
בעצם כל הסיפור שלנו התחיל. אחרי הנשיקה נפרדנו לשלום ונשבענו
לדבר ולהתגעגע כל הזמן. משם לא עבר זמן רב עד שהבנתי באמת שאני
אוהב אותך... וכמה שמח את גורמת לי להיות.
ההחלטה לבשר לך את הבשורה על רגשותיי לקחה לי זמן, יש האומרים
שכמעט יותר מידי זמן מרגע ההגעה למסקנה. אבל את כמובן לא היססת
לרגע ובישרת לי את רגשותייך ופתחת בפני את ליבך, אני מייד
חשפתי גם כן. בנקודה הזאת הבנתי שאת בחורה מיוחדת ועלייך אני
צריך לשמור ולדאוג לך, כי האהבה שלי אלייך לא הייתה אהבה
רגילה.
עכשיו כאשר את בבית ואני הרחק הרחק ממך, יושב במבצר בטון חשוך
קליטה, ואנחנו כבר כמעט חצי שנה ביחד, אני כותב לך את המכתב
הזה כדי להגיד לך תודה, תודה על כל התקופה הזאת שאנחנו עברנו
ביחד. תודה על זה שתמכת בי והיית לצידי תמיד גם שהיה לך קשה
וגם כשהיה לי קשה. תודה על זה שאת מאמינה בי ותמיד נמצאת לתמוך
ולעזור, אפילו שאת לא תמיד מבינה מה שאני אומר, את מנסה להשתלב
ולהבין. בקיצור- תודה רבה לך על הכול.
את המכתב הזה אני צריך לשמור איתי לנצח קרוב אלי, קרוב אל ליבי
כדי שתמיד, גם בעוד עשרות שנים שנינו נזקן ביחד ונשב על המרפסת
בחצר עם שיער לבן כבר, בקושי זזים, אני אזכר בכל זה, בהתחלה
שלנו, בכמה שתמכת בי וכמה שעזרת לי והכי חשוב בכמה שאני אוהב
אותך יקירתי. אין דבר יותר טוב מזה, מלדעת שאתה אוהב מישהי
והיא אוהבת אותך באותה המידה.
אלה שלי, יקרה שלי, החברה הכי טובה שלי, אני אוהב אותך!

קטע זה מוקדש לאהובה האחד יחידה שלי...