אתם הולכים לכיוון הבית שלה. בראש אתה כבר מנשק אותה, אומר לה
שהיה כיף הערב, ואז מסתובב והולך לדירה שלך. אתה תלך לאט, בדרך
הכי ארוכה שתמצא. אתה רוצה להתבודד, להתרגש עם עצמך מההתאהבות
הזאת שאחזה בך. ההתאהבות הזאת, שההיכרות שלך איתה כל כך
קלושה.
אתם מגיעים לבית שלה, עומדים אחד מול השניה ואתה מנשק אותה. את
הנשיקה אתה חותם בנשיקה עדינה על הלחי הכל כך נעימה שלה. אתה
מתחיל לדקלם את המשפט ששיננת בדרך, אבל היא מתפרצת לדברים שלך:
"הערב אתה עולה". יש לה תכניות אחרות.

אתם נכנסים אליה הביתה. בית ארוך עם אור צהוב נעים. הבית קטן,
אין הרבה לאן ללכת. אתה מעיף מבט ורואה הכל מנקודה אחת. לא
מתעמק בשום פרט חוץ מהספה שנראית נוחה. הספה היא גם המקום
היחיד שאפשר לשבת בו חוץ מהמיטה בחדר שינה. אתה מתיישב עליה,
מרגיש הפוך ומסובב מהבקבוק יין ששתיתם. היא לעומתך נראית
עירנית עם אנרגיות של אחת שרק התחילה את היום. היא שואלת אם
אתה רוצה לשתות משהו, אלכוהול, קפה, משהו קר. אתה מסרב להכל
בתוקף. אתה לא מסוגל להכניס עוד נוזלים לגוף. ואז היא שואלת
אותך שאלה. והההפתעה שלך מוחלטת. למען האמת, ההפתעה כה מוחלטת
שאתה חושב שאתה לא שומע נכון. היא שואלת אותך: "אתה רוצה
למיטה!?".

בתוך כל ההפתעה, אתה בכלל לא בטוח שאתה רוצה. בכל זאת הכרתם רק
אתמול ונראה לך שהתאהבת בבחורה הזאת. קצת מוקדם להיכנס איתה
למיטה, אפילו בשבילך. אבל האינסטינקט שלך והגבריות שלך לא
מאפשרים להשיב לא להצעה כזאת. ועוד לפני שהיא מסיימת את השאלה,
אתה עונה "בטח!". אתה מופתע אפילו עוד יותר מהתגובה שלה,
שמסתכמת בחיוך מקסים ומילה אחת: "יש!". אתה מבולבל. כזאת בחורה
עוד לא פגשת. היא כל כך נלהבת להיכנס איתך למיטה. והיא עושה את
זה בצורה כל כך שונה, ישירה, כזאת שלא נתקלת בה אף פעם. ממש
מבקשת רשות, כמו ילדה, אבל בעצם מחליטה בשביל שניכם. אתה חושב
שזה עד כדי כך פשוט אצלה, שזה מתוחכם בפשטותו. זה מפתיע אותך,
זה מקסים אותך. אתה מתאהב בה עוד יותר.

מהרגע שהיא אומרת יש, היין משפיע עליך יותר ואתה מתקשה לעקוב.
היא הולכת למטבח ואז למרפסת שצמודה לסלון ועושה את המסלול הזה
לפחות פעמיים. פעם אחת אפילו עם מספריים, ואתה מקווה שהיא לא
הולכת להכניס את המספריים האלה איתכם למיטה. ואתה בעיניים חצי
עצומות מרוח על הספה, מחכה שהיא תסיים את כל הסידורים שלה
ותזמין אותך למיטה. אחרי הכל, היא זאת שמחליטה מה קורה כאן
הערב. הפצצה שהיא הפילה קיבעה אותך בצד נטול היוזמה. אתה אמנם
לא רגיל לצד הזה, אבל הערב אתה בו. לפחות עד שתבין מה מתחולל
בראש המטורף והמגניב של הבחורה הזאת ותדביק את הפערים. בפעם
האחרונה שהיא מדלגת בין המרפסת למטבח, אתה רואה אצלה, ביד שלא
מחזיקה את המספריים, כל מיני צמחי תבלין ירוקים. אתה מתחיל
לחשוד, ועוד לפני שאתה מבין מה קורה, אתה שואל אותה "מה את
עושה?". היא מסתכלת עליך בצורה משונה ועונה: "אני עושה לך
חליטה". FUCK.

היא עומדת מולך מחכה שתסביר את השאלה המוזרה. ואתה מחייך לעצמך
חיוך גדול שמקדים בדרך כלל פרץ צחוק שאתה עוצר אותו מלהגיע.
אתה חושב בקול רם ששמעת משהו אחר ולא חליטה. היא מרצינה, אולי
מתאכזבת, ואז מתיישבת על הספה בנקודה הכי רחוקה ממך. מחכה
שתסביר. אתה חושב בדיוק שתי שניות, ואז אומר את האמת: "שמעתי
אותך שואלת אם אני רוצה למיטה". היא מחייכת חיוך עקום שלא ברור
לך פשרו. אולי מרוצה ממך, אולי מרוצה מעצמה, אולי לא מרוצה
בכלל. היא מניחה את הנענע והלואיזה על השולחן ומסדרת אותן
בתנועות מדודות ויפות כזר מפואר של עלים ירוקים. אתה חושב שבטח
באותן תנועות היא גזמה עם המספריים את הנענע והלואיזה מהעדניות
במרפסת. היא מסתכלת עליך ואומרת בחצי חיוך מבויש ונסוג: "אתה
שומע את מה שאתה רוצה לשמוע... איזה למיטה, תגיד, אנחנו בקושי
מכירים".

את זר הנענע והלואיזה פגשתי פנים מול עלים בבוקר שהתכופפתי
לנעול נעליים על הספה. הסתכלתי אל תוך הירוק של הטרף, אמרתי
תודה והתנצלתי בפניהן על הייבוש אתמול. הזר איבד מתפארתו
בלילה. אספתי אותו איתי אל המטבח, הכנתי ממנו חליטה, והגשתי
לך. למיטה.