"את באה הערב למועדון?" קראה לי פום מצידו השני של הרחוב הצר.
עמדתי ליד דוכן סלט הפאפאיה, מחכה שליידי סומטאם (סלט פאפאיה)
שהייתה עושה את סלט הפאפאיה הכי טוב בפוקט תסיים להכין לי את
המנה.
"זה תלוי בצבוע" קראתי לה בחזרה.
הצבוע היה הכינוי של בעל הבית שלי, הוא לא היה באמת בעל בניין
החדרים שגרתי בו אבל הוא היה הממונה מטעם הבעלים לגבות את שכר
הדירה מאיתנו ולעשוק אותנו במחירי החשמל, כמו גם לבצע את
התיקונים השוטפים שכמעט כרגיל היה לוקח לו זמן כפול ומשולש
לבצע כל תיקון שהיתלוננו עליו.
כינינו אותו הצבוע כי כל הזמן היה מרוח על פניו חיוך מזוייף.
תמיד הוא חייך אלינו, צחק ודיבר נחמד ומצד שני עושק אותנו בכל
היזדמנות.

פום עברה את הכביש ונעמדה לידי.
"עוד שבוע אני צריכה לשלם שכר דירה והפאלאן (הזר) עוד לא שלח
לי כסף" אמרתי לפום.
"אם הצבוע יסכים לחכות אז אני נשארת בחדר, לא ממש בא לי ללכת
למועדון וגם אין לי כל כך כסף לשלם עבור המשקה, עכשו אין הרבה
פאלאנים בעיר והסיכוי שאתפוס מישהו שישלם עבור המשקאות שלי
נמוך למדי, הסיכוי שאתפוס מישהו שיממן לי גם את שכר הדירה עוד
יותר נמוך".
"יש הזדמנות הערב" אמרה פום, "נוק תפסה אתמול מישהו ממש עשיר,
היא רוצה שהיום יבואו כל החברות שלה, הוא מתלהב והוא יפתח
שולחן וכל הבנות ישתו על חשבונו. כדאי לך לבוא, בטח יש לו
חברים ביג מאני".
"טוב" אמרתי לה, "אבל אני אתקשר עכשו לפאלאן שלי, אגיד לו שאני
לא מרגישה טוב והולכת לישון מוקדם הערב, שלא יתקשר שאני
במועדון, שכן כל פעם שהוא מתקשר כשאני במועדון אני נאלצת לרוץ
לשרותים ששם שקט, וזה עולה לי כל פעם באט, הוא לא מרשה לי ללכת
למועדון, מפחד שאלך עם גברים אחרים" צחקתי.
לקחתי את סלט הפאפאיה שהיה מוכן כבר והלכתי עם פום לחדר שלי,
לחלוק איתה את המנה.
צילצלתי צילצול קצר לפאלאן לי. יודעת שתוך דקה שתיים הוא חוזר
אלי.
"הלו דארלינג" עניתי לטלפון שצילצל תוך דקה וחצי. "מה שלומך?
המישפחה שלך בסדר?" התעניינתי בנימוס.
"ניגמר לי הכסף ואני צריכה שתישלח לי לשכר דירה" אמרתי לו אחרי
שיחת נימוסין קצרה שלא ממש הבנתי מה אמר לי.
"חוץ מזה שאני לא מרגישה טוב" אינפפתי בקולי, "לקחתי כדורים
והערב אלך לישון מוקדם".
פום החניקה קול צחוק.

"איך את לא מסודרת עדיין עם שניים שלושה פאלאנים" אמרה לי
כשסיימתי את השיחה במתגעגעת אליך מאוד.
"תמיד יהיה מי שישלח לך כסף, את חתיכה ועוד לא הגעת לגיל
שלושים, אם לא תיתארגני עליהם עכשו אחר כך יהיה כבר מאוחר".
פום ואני היינו צמד שכזה, חברות המון זמן, קראו לנו פום פום,
למרות שלה קראו פום ולי פואום, אבל לפאלאנים זה נישמע בדיוק
אותו הדבר.
"אגב, מה שם הפאלאן שלך?" שאלה פום.
"לא זוכרת" השבתי לה "אני תמיד מסתבכת עם השמות שלהם, אני
מכירה אותו רק שלושה חודשים והוא רשום אצלי בטלפון תחת השם
"כסף", ככה אני תמיד יודעת מי זה".
"אבל גם לקודם קראת כסף" צחקה פום.
" נכון, אבל לקודם קראתי כסף 5 וזה כסף 6. בכל אופן מה זה משנה
מי מתקשר, כולם בסופו של דבר זה כסף" צחקתי אליה.

סיימנו לאכול, ניקינו את החדר והוצאנו את השאריות אל
המיסדרון.
ירדנו אל הרחוב שהמה מרעש הטוסטוסים. עברנו ליד דלפק ה"ווסטרן
יוניון" שבכניסה היצטופפו כעשר בחורות, מגיעות לאסוף את הכסף
שהספונסר שלהן שולח כל חודש. תמיד לקראת סוף חודש היה המקום
עמוס במיוחד.
אני מקווה שמחר או מחרתיים הספונסר שלי  ישלח לי את מיספר
העברת הכסף ואז אני גם אגיע לכאן לאסוף את הקיצבה החודשית
שלי.
היכרתי אותו רק לפני שלושה חודשים אבל הוא מקפיד להיתקשר כל
יומיים שלושה ומקפיד לשלוח כסף כל סוף חודש, אמנם הוא שולח רק
חמש עשרה אלף באט, אבל זה בהחלט מספיק לי לחיים השוטפים ולממן
את ההוצאות השוטפות של הבן שלי.
"יו" הבן שלי חי עם אחותי הגדולה ביחד עם שני ילדיה והבן של
אחותי השלישית.
למזלי הפאלאן הקודם שהיה לי עד לפני כחצי שנה נתן לי סכום גדול
של כסף לממן את כל שנת הלימודים של יו, אבל אותו פאלאן נדיב
שהיה איתי חמש פעמים בשנתיים האחרונות  נעלם אחרי שחזר לארצו
בפעם האחרונה ולא יצר קשר איתי.
אני ממש התאהבתי בו, בפעם האחרונה הוא שכר רכב ולקח אותי לאמא
שלי בכפר, הוא נתן לה מתנה יפה והשאיר לה גם עשרת אלפים באט.
הבטחתי לעצמי שאני אהיה רק איתו (כשהוא נמצא) ולא אלך עם פאלאן
אחר לתקופה, רק לקצר.

הספונסר שלי לוחץ עלי כל הזמן למצוא עבודה מסודרת, הוא טוען
שאני צריכה סדר יום קבוע ומחוייבות. במילים אחרות הוא פשוט לא
רוצה שאצא עם גברים נוספים.
אני כמובן אומרת לו שאני מחפשת עבודה כזאת, אבל לא ממש. נוח לי
מאוד החיים האלו ותמיד אני יכולה להשלים הכנסה. אין לי שום
סיבה לעבוד חודש שלם במשכורת שאני יכולה לעשות בשלושה ארבעה
ימים עם הנאה.
מספיק שאני עושה טובה לפעמים לחברות שלי ומצטרפת לחברים של
הפאלאנים שלהן, שלא ישתעממו. רק מזה יש לי את הארבע חמש אלף
בחודש.
חוץ מזה שאני די עצלנית ואוהבת לישון עד מאוחר.

יש לי מקצוע מצויין שנקרא "look faran"
או במילים אחרות "take care"  ואני עושה אותו מצויין, תמיד
מפנקת ודואגת לפאלאן שנימצא איתי, דואגת לו לאוכל טוב,
בילויים, כביסה ובעצם לכל מה שזר צריך במדינה שהוא לא מכיר.
אני גם משתדלת תמיד ללמד אותו על התרבות שלנו, משתדלת לקחת
אותו להכיר מקרוב את תרבות הבודהה, וכמובן תמיד מלמדת אותו את
המינהגים שלנו.

"בעוד חמישה ימים בדיוק אני רוצה את שכר הדירה" אמר לי הצבוע
בקולו הצוחק.
"יום אחד אני אשים לו רעל באוכל" סיננתי לפום בשקט.
"בסדר בסדר, אל תדאג" עניתי לצבוע.
"אני בטח שלא דואג, את צריכה לדאוג" צחק לעברי.
כבר כחודשיים מאז שסאו השותפה הקודמת שלי עזבה בחזרה לכפר שלה
אחרי שהפאלאן שלה איים עליה שאם עוד פעם הוא שומע שהיא באזור
של תיירים הוא מפסיק לה את הקיצבה.

סאו היתה כבר בת ארבעים ושתיים והיתה צריכה לדאוג גם ללימודי
האוניברסיטה של הבת הגדולה שלה.
ביקוש גדול גם ככה לא היה לה וגם לא היתה יפה במיוחד. אמנם
היתה בחורה טובת לב ותמיד דאגה לפנק את הפאלאן שלה, מידי פעם
היו מגיעים פאלאנים מהעבר שלה ומבלים איתה, אבל אף אחד מהם לא
היה רציני כלפיה.
הספונסר שלה הוא פאלאן נורווגי שהכירה לפני שלוש שנים ומאז היה
לה לספונסר קבוע, בשנים הראשונות היא פינטזה על נסיעה איתו
לנורווגיה אבל אחרי שנתיים הבינה שהוא מסתפק בביקורים אליה פעם
בחצי שנה.
הוא שלח לה סכום כסף מספיק והיא לא יכולה היתה לסכן את הקיצבה
שלו.
לכן אחרי כמעט ארבע שנים של מגורים משותפים נאלצנו להיפרד, היה
לי קשה מאוד למצוא ולהיתרגל לשותפה חדשה.

בכל מקרה האיום של הצבוע עבד, לא יכולתי להיסתכן אם הפאלאן שלי
ישלח או לא כסף החודש והחלטתי לנצל את הפאלאן של נוק ולצאת
בערב למועדון.
שלפתי מארון את השמלה הכי סקסית שלי, זאת עם הגב החשוף שמבליט
את קעקוע הדרקון שלי. נעלתי נעלי עקב של עשרה סנטימטר ויצאתי
לצייד, מקווה שיפול ברישתי פאלאן עב ארנק.

אחת עשרה וחצי בלילה התיצבתי במועדון, מקווה שכל הבנות כבר שם
שאוכל לדפוק כניסה סקסית.
פום חיכתה לי בכניסה. גם היא דפקה הופעה לא רעה בכלל, אמנם רק
לפני יומיים עזב הספונסר הקבוע שלה אבל היא תמיד שמחה להכיר
עוד מישהו, תמיד טענה שאי אפשר לבנות על המחר וצריך לחיות את
היום.
כבר הרבה אכזבות ידענו במהלך חיינו באי הזה, והרבה פעמים אהבות
גדולות הסתיימו במפח נפש כשראינו את הפאלאן שלנו מגיע וישר רץ
לזרועות אחרת.
"הם מגיעים לחופשה ולא רוצים להיות קשורים למישהי מסוימת" אמרה
לי תמיד,   "אפילו מישהו שניראה לך מאוהב בך יש סיכוי גדול
שיפגוש מישהי נחמדה לפני שיחזור אליך, אולי אפילו בשדה התעופה
אם אין לך מספיק שכל לחכות לו שם, שלא יפול על מישהי אחרת."
"אני לא ממש בונה עליהם, אני מאוהבת עד עמקי נשמתי בארנק שלהם,
אבל אין לי שום בעייה להחליף אותו עם ארנק אחר, שמן יותר או
שמן פחות, העיקר שיהיה בו מספיק כסף בשבילי".
לא נותר לי אלא להסכים איתה, ראיתי מספיק דמעות תנין בעולם
הזה.

"קדימה לצייד טוב" קראנו את הקריאה הקבועה שלנו והיסתערנו
פנימה אל קבוצת הבנות שישבו כבר על יד השולחן של נוק והפאלאן
שלה.

על השולחן היה מונח בקבוק וויסקי וכמה בקבוקי קולה וסודה
וכמובן כלי עמוס בקרח. מלצרית חביבה שהיכרנו מזמן היתה צמודה
לשולחן, דואגת למלא כל הזמן את הכוסות, שתיגמר השתיה מה שיותר
מהר והפאלאן יזמין עוד.

פום ואני הגענו ביחד לפוקט לפני ארבע שנים, בתחילה עבדנו ביחד
באחד הברים שליד החוף, אבל לא אהבנו את העבודה שם, בבר הייתי
חייבת ללכת עם כל אחד שרצה אותי, אמנם תמיד יכולתי לסרב, אבל
המאמא סאן לא ראתה את זה בעין יפה והיתה תמיד קונסת אותי
ומורידה לי מעמלות השתיה.
למדנו לתקשר בצורה טובה עם התיירים שהגיעו, מיד כשהגענו קנינו
"שיחון לנערות הבר", מילון תאי- אנגלית שימושי לשיחות פתיחה
שכל נערת בר צריכה.
היינו צמד, פום ופואום, השתדלתנו תמיד לתפוס שני חברים שנוכל
לבלות ביחד, ואם רק לאחת מאיתנו היה חבר אז כמובן שהיא דאגה
שהוא יביא חבר נוסף בשביל השניה.
על הרבה כסף ויתרתי לטובת בחור שיש לו חבר שיהיה עם פום, ואני
יודעת שגם היא נהגה כמוני.
שבועיים הספיקו לנו לעבוד בבר ועזבנו אותו למורת רוחה של המאמא
סאן.
היינו הולכות למועדון קבוע וכמעט תמיד מסיימות את הלילה עם
מישהו.
רוב המלצרים היו כבר חברים שלנו ומידי פעם היו מעבירים לנו
משקה שמישהו השאיר, שהאחראי יראה שאנחנו שותות ולא יושבות
בחינם.
אמנם לא היתה לנו משכורת קבועה כמו בבר, אבל מה שהרווחנו היה
שלנו ויכולנו לבחור את הפאלאנים שלנו, לקחנו רק מי שמצא חן
בעינינו.
שתינו היינו בנות עשרים וחמש וקצת כשהגענו לאי, יודעות להיתלבש
סקסי ויודעות לפנק את הזרים שירגישו מיד בנוח איתנו.
ידענו לתת להם תוך כמה דקות הרגשה כאילו אנחנו מכירים כבר זמן
רב.
היינו כמו זיקית, משתנות בהתאם לפאלאן שאיתנו. מי שהיה מעשן
היינו גם אנחנו מעשנות ומי שלא אז כמובן שגם אנחנו ממש סלדנו
מסיגריות.
אותו הדבר באלכוהול, אחד הדברים החשובים שלמדנו בבר היה איך
לשתות מבלי להשתכר. וכך היינו עם הפאלאן, מי ששתה שתינו איתו
ומי שלא אהב אלכוהול אז כמובן שהיינו חסידות של קולה או הכי
הרבה ספאי(יין מוגז).
אבל כשהיינו לבד עם עצמינו תמיד שמחנו לוויסקי עם סודה ומעט
קולה.

כשהתבגרנו קצת החלטנו שתינו שכדאי להתמקד בפאלאן אחד, שכן בגיל
עשרים ושמונה כבר היינו זקנות לעומת כמות הבחורות הצעירות
שהגיעו כל שנה והציפו את המקום.
אבל לנו היה כמובן את הניסיון וידענו לפנק את הפאלאן החל מרגע
הפגישה הראשונה, הרבה יותר משלל הצעירות שהיתבססו על היופי
שלהן וקיוו שהוא לבדו יביא להם הרבה לקוחות.
חיבוק קטן, ניגוב הזיעה עם מטלית שהיתה כמה דקות קודם במי קרח,
חיוך תמידי ונגיעות קלות באזור החשק (אבל כאלו שלא יפורשו
כזנותיות מידי) עושה תמיד את עבודת ההכרות הראשונית לקלה
יותר.
חשוב היה גם לצחוק מכל דבר שהפאלאן אומר, אפילו אם לא מבינים
כלום, זה תמיד נותן לו הרגשה טובה.

במועדון בשעה הזאת לא היו יותר מידי אנשים, רוב הנוכחים היו
לקוחות קבועים ישובים בקבוצות מסביב לשולחנות עגולים, מעט
מהאנשים רקדו על הרחבה ליד הלהקה הקבועה ששרה ומנגנת את אותם
השירים כבר כמה שנים, מידי פעם מכניסים איזה להיט חדש לרפרטואר
הקבוע שלהם.

הצטופפנו חמש בחורות סביב לשולחן של נוק והפאלאן שלה, נוק היתה
מאושרת, פום ואני שמחנו בשמחתה וניסינו כל הזמן לראות אם יש
מישהו חדש במועדון, איזה פאלאן שהגיע היום ועוד לא צדו אותו.
הפאלאן של נוק הרגיש מלך כשכולנו כרכרנו סביבו, מחייכות
וצוחקות מכל דבר שאמר מבלי שהבנו כמעט כלום ממה שדיבר.
האנגלית שלו היתה במבטע מוזר ואני בטוחה שגם נוק כמעט ולא
הבינה אותו. אבל מה חשובה השפה כשיש אהבה והוויסקי זורם.
חיפשתי את החברים שלו, ה"ביג מאני" כמו שהבטיחה לי פום, אבל
נראה לי שהוא חגג לבד עם כל הבנות.
"מאוחר יותר צריכים להצטרף אליו עוד שני חברים" אמרה נוק
לחקירתי.
בסדר, חשבתי לעצמי, אנחנו ארבעה בנות על שני החברים שלו, נראה
מה יצא מזה.

בינתיים הוויסקי נימזג לכוסות ועוד בקבוק הופיע על השולחן,
המועדון התמלא לאט בזרים ועוד בחורות, בעיקר צעירות שחלקן ניסו
להפגין הופעה וחלקן ישב בשקט בצד, מצפה שהאביר על הסוס הלבן
יגיע לאסוף אותן.
"תסתכלי לכיוון ימין, במרחק ארבעה שולחנות יש פאלאן שלא מפסיק
להיסתכל עליך" אמרתי לפום.
"הוא עם חבר נוסף" אמרה לי אחרי שהגניבה מבט, "אם תוך כמה דקות
הוא לא יגיע אלינו לשולחן נלך אליהם" המשיכה בתיכנון.
בינתיים החברים של הפאלאן של נוק הגיעו מלווים בשתי בחורות
ותיקוותינו לגביהם נגוזו.
הבחור לא הפסיק להיתבונן לכיוון פום.
"בואי נעשה להם את התרגיל הקבוע" אמרתי לפום.  היא הנהנה בראשה
ופנינו לכיוון רחבת הריקודים, עוברות בדרכנו דרך השולחן של
הבחורים כשפום מתחככת בו כאילו במיקרה וממשיכה לכיוון רחבת
הריקודים.

התחלנו לרקוד שתינו, מתערבבות בקהל הרוקדים.
תוך דקות ספורות התייצב הבחור שנעץ עיניים בפום והחל לרקוד ליד
שתינו, החבר שלו נשאר יושב ליד השולחן.
עשינו עצמינו כלא מבחינות בו והוא ניסה להצמד לפום. אחרי ריקוד
שלם התחילה פום לשתף פעולה איתו ואני השארתי אותם לרקוד וחזרתי
לשולחן.
פום המשיכה לרקוד עוד כמה ריקודים ואני התבוננתי מסביב, בודקת
אם יש מישהו ראוי שאתאמץ בשבילו הלילה.
אחרי כמה דקות הופיעה לידי פום, "בואי , קחי את כוס המשקה שלך
ונעבור לשולחן של הבחורים".
עברנו לבחורים, "אני ג'ורג'" הציג את עצמו המחזר הטרי של פום.
"ואני רוברט, אבל את יכולה לקרוא לי בוב" אמר חברו.
שניהם נראו בריטים נחמדים כבני ארבעים וחמש, שני בקבוקי בירה
היו לפניהם על השולחן.
פום ישבה צמוד לג'ורג' ואני לידה ממול בוב שניראה טיפוס די
מופנם.
בשלב מסויים קמנו ארבעתינו לרקוד, אני רקדתי די צמודה לפום
ואחרי שני ריקודים חזרתי עם בוב לשולחן, משאירים את ג'ורג'
ופום לבד לרקוד.
בוב לא היה דברן במיוחד ואני לא ניסיתי לכפות את עצמי עליו. לא
ממש ראיתי בו פוטנציאל להמשך.
ג'ורג' נראה מתלהב מאוד מפום שצחקה אליו כל הזמן. הם חזרו
לשולחן מחובקים ואני עזבתי אותם וחזרתי לשולחן של נוק.
החגיגה שם היתה בעיצומה, בקבוק הוויסקי השלישי כבר נפתח.
שתינו כוס ועוד כוס והרגשתי את האלכוהול עולה לי קצת לראש,
מסמן לי לעבור לסודה נקייה.

לפתע הופיע בוב לידי.
"תרצי להמשיך את הערב בחדרי?" אמר לי די להפתעתי.
"אני לא יודעת" עניתי לו "אני כאן עם חברות".
בכלל לא הייתי בטוחה שאני רוצה להמשיך עם מישהו הערב, כבר
השלמתי עם העובדה שאני חוזרת לבד לחדר.

מכשיר הטלפון רטט לפתע בכיסי, הוצאתי אותו, "כסף 6" הופיע על
הצג.
מה קרה שהוא מתקשר עכשו?
מיהרתי לצאת מהמועדון אל הרחוב, לא מספיקה להגיד כלום לאף
אחד.
מצאתי פינה שקטה ועניתי לטלפון שלא הפסיק לרטוט.
"כן דארלינג" עניתי בקול של אחת שהתעוררה משינה עמוקה.
"דאגתי לך שאמרת שאת חולה ורק רציתי לדעת שהכל בסדר" אמר לי
הדארלינג בצידו השני של הקו.
"ישנתי חזק ובקושי שמעתי את הצילצול, אבל אני מרגישה יותר טוב"
מסרתי לו  את האינפורמצייה שרצה לשמוע.
"סילחה שהערתי אותך, תחזרי לישון יקירתי" אמר לי הדארלינג
וניתק את השיחה.
איזה מעצבן הוא, חשבתי לעצמי וחזרתי למועדון.
בוב עוד ישב במקומי, קיבל אותי בחיבוק קל והססני.
"אולי בכל זאת תבואי איתי?" התעקש.
"כמה תיתן לי" שאלתי אותו, שוקלת אם כדאי להיתאמץ הלילה בשביל
מישהו.
"כמה את רוצה?" שאל.
"אלף חמש מאות" עניתי לו, "ואני מקווה שיש לך מזגן בחדר"
הוספתי.
אני אוהבת לישון עם מזגן ואצלי בחדר יקר להפעיל את המזגן ואני
נאלצת לישון כל לילה עם מאוורר בלבד.
"אין בעייה, אתן לך אלפיים" אמר בוב בנדיבות.
"בסדר" הסכמתי "אבל נישאר עוד קצת עם החברות".
בוב הסכים ברצון וניראה לי שהיה מאושר מהבחורה ש"נפלה ברישתו"
הלילה.
מזגתי לבוב כוס וויסקי עם קולה, דואגת שיהיה ריכוז גדול של
ווויסקי בכוס, שלא אצטרך להיתאמץ יותר מידי הלילה.

להודות על האמת, אני לא הייתי משוגעת על סקס, הפאלאנים אהבו
אותי כי תמיד נתתי להם הרגשה טובה. פינקתי אותם, הייתי נכנסת
איתם למיקלחת ורוחצת אותם היטב. האמת שעשיתי את זה יותר
בשבילי, לא סבלתי אנשים מסריחים מזיעה. גם להיתנשק איתם הייתי
מוכנה רק אחרי שהייתי נותנת להם סוכריית מנטול שתמיד היתה
בתיקי.
פום היתה מתקלחת תמיד לבדה, לא רוחצת את בן הזוג שלה, הייתה
מתביישת.
מהמיקלחת תמיד היתה יוצאת עם מגבת צמודה לגופה ומורידה אותה רק
מתחת לסדין.
אבל בסקס היה היתה טובה, הרבה יותר ממני, הייתה עושה כמעט כל
מה שבן הזוג שלה רצה, רק לא קינקי.
אני הייתי הרבה יותר חופשייה, יוצאת עירומה מהמיקלחת, מעולם לא
התביישתי בגוף שלי.
אבל בסקס הייתי עושה רק מה שאני רוצה, לא מתחשבת בכלל בגבר.
למצוץ אני מוכנה רק למישהו שאני איתו תקופה ארוכה, וגם רק אם
זה מצא חן בעיני. לכל גבר יש ריח עור שונה, והיו כאלו שלא
הייתי מוצצת להם גם בשביל מליון באט.
היו כבר מקרים שמישהו התעקש שאמצוץ לו ופשוט קמתי והלכתי,
ויתרתי על הכסף שלו.
הגברים שאיתי היו חייבים להבין שהם משלמים לי רק עבור הזמן
שאני איתם ולא עבור סקס.
מין אנאלי לא בא בחשבון בכלל מבחינתי וכל גבר שהיה מעוניין בזה
הפנתי אותו תמיד ללידי בוי. אני אשה ולי יש יש את מה שיש לאשה.
אם זה לא מספיק לו הוא יכול ללכת ללידי בוי ולעשות מה שהוא
רוצה.
גם כמעט אף פעם לא זייפתי אורגאזמה, אני יכולה להנות מסקס רק
עם מישהו שאני איתו תקופה, לא ערב אחד או שניים.
לעיתים רחוקות כשהייתי רואה שהגבר לא גומר ואני עייפה מאוד אז
הייתי מזייפת אורגזמה, שיעזוב אותי ושיצא ממני. אחר כך הייתי
רק מאוננת לו עד שיגמור. בזה דווקא הייתי טובה, אף אחד לא
החזיק אצלי מעמד יותר משתי דקות כשהייתי מאוננת לו.

בוב כבר היה שתוי למדי, ג'ורג' ופום הצטרפו אלינו לשולחן,
נראים כמו זוג וותיק מאוד.
"בוב תפס אומץ בסוף" אמרה לי, "הייתה לי הרגשה שהוא רוצה אותך
אבל לא יודע איך להתחיל, בסוף שלחתי אותו אליך, אמרתי לו שאת
קוראת לו" צחקה אלי פום.

יצאנו ארבעתינו מהמועדון, לוקחים מונית שהביאה אותו לפתחו של
מלון מפואר.
הפקדנו את התעודות שלנו אצל פקידת הקבלה (סוג של ביטחון כלפי
הפאלאן שלא נגנוב לו דברים ונעלם לפני שיתעורר)  והגברים
הוסיפו שבע מאות באט עבור הכנסה של כל אחת מאיתנו למלון (סוג
של מס שגובים בתי המלון בדרגות הגבוהות מהתיירים).
עלינו לחדרים שלהם, הם היו בשני חדרים צמודים  כשדלת פנימית
מפרידה בין החדרים.
"בואו נעשה מסיבה" אמרה פום ופתחה את הדלת המחברת בין החדרים.
" אני רעבה" ציינה עובדה והרימה טלפון לרום סרביס, לא מחכה
לאישור של ג'ורג'.
אחר כך הדליקה את הטלביזיה על ערוץ קראוקי ששידר מוסיקה
תאילנדית.
ג'ורג' שהיה שבוי מזמן ברישתה איפשר לה לעשות כאוות נפשה.
אחרי כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת, מלצר דחף פנימה עגלה עמוסה
באוכל ושתיה. ג'ורג' נתן לפום את ארנקו והיא שלפה שטר של מאה
באט ונתנה טיפ שמן למלצר.
היא גם חתמה על שובר האוכל כאילו היא זוגתו של ג'ורג' כבר זמן
רב.
אכלנו כמעט רק שתינו את האוכל, הזמנו תאי פוד והאנגלים רק
טעמו, היה חריף להם מידי. הם ירדו על שתי בירות ואחר כך משכתי
את בוב לחדר שלו, טורקת אחרינו את דלת ההפרדה.
הוא בקושי עמד על רגליו. עזרתי לו להוריד את בגדיו, נכנסתי
למקלחת פתחתי את זרם המים. אחר כך משכתי אתו פנימה, מעמידה
אותו מתחת למים הזורמים.
חזרתי לחדר, קיפלתי את בגדיו וסידרתי על קולב, תולה ליבוש את
חולצתו המיוזעת. אחר כך הוצאתי את חפיסת הקונדומים שתמיד נמצאת
בתיקי והנחתי אותה על השידה ליד המיטה, התפשטתי, קיפלתי את
בגדי על הכיסא, וניכנסתי למקלחת.
הוא עמד מתחת לזרם, מחזיק בקיר. כיסיתי את שערי הארוך בכובע
פלסטיק שהיה מקופל וניכנסתי איתו אל מתחת למים הזורמים. רוחצת
ומסבנת אותו היטב מזיעת הלילה, לא משאירה מקום בגופו ללא
סבון.
אחר כך שטפתי שיניים במיברשת שאני תמיד נושאת בתיקי והגשתי לו
גם את מברשת השיניים שלו, דואגת למרוח כמות נכבדה של משחת
שיניים.
שטפתי אותו ואת עצמי וסגרתי את המים.
עזרתי לו לצאת לחדר וניגבתי אותו במגבת הגדולה שהיתה שם.
אחרי שהיה יבש הוא השתרע על המיטה הגדולה. ניגבתי גם את עצמי
והשתרעתי עירומה לידו.
הייתי בטוחה שהוא ירדם מיד, אבל הוא דווקא הפתיע אותי בסקס
עדין ונחמד, הצלחתי אפילו להנות קצת.
אחרי שגמר נרדמנו שנינו די מהר.

בבוקר התעוררתי לפניו, נכנסתי להתקלח והתלבשתי, רציתי ללכת
לחדרי פחדתי ש"כסף 6" יתקשר אלי.
החזרתי לתיקי את חפיסת הקונדומים שנותרו.
אני תמיד מקפידה על מין בטוח, הפחד הכי גדול שלי הוא ה HIV
שנפוץ מאוד עכשו.
אני ניזהרת מלהתחבר עם נרקומנים ועם כאלו שיש להם הרבה
קעקועים על הגוף. אבל אף פעם אי אפשר באמת להיות בטוחים.
עם הפאלאן הקבוע שלי אני עושה סקס בלי הגנה, אבל זה גם רק אחרי
שהייתי איתו כבר כמה פעמים וגם הלכנו לעשות בדיקת HIV ביחד.
אני מקפידה לעשות לפחות פעם בשנה בדיקה, אבל זאת בדיקה יקרה
ובשביל לא לשאת בעצמי בהוצאה אני תמיד גוררת פאלאן תורן שאיתי
לעשות ביחד את הבדיקה ואז הוא משלם עבור הבדיקות.
הערתי את בוב  שחייך אלי. התנצלתי שאני צריכה ללכת, השארתי לו
את מספר הטלפון שלי ואמרתי לו שאם ירצה הוא יכול להיתקשר
בערב.
הוא שלף מארנקו 2000 באט ונתן לי, קדתי כלפיו WAI (קידה
תאילנדית מסורתית לאות תודה וברכה) ויצאתי לחדרי, לא לפני
שאספתי  את התעודה שהשארתי בלילה בקבלה.

היה לי מזל, בדיוק כשהגעתי לחדרי התקשר הפאלאן שלי. אמרתי לו
שאני מרגישה כבר יותר טוב ואני הולכת לאכול.
הוא שמח ואמר שבעוד כשעה הוא יעביר לי את מספר העברת הכסף
"בווסטרן יוניון".
אמרתי לו תודה ושכמה אני מתגעגעת אליו ויצאתי מחדרי כמעט כרגיל
ל"לידי סומטאם"  לאכול את מנת סלט הפאפאיה שהיתה נותנת לי
אנרגיות כל יום.
פום כבר עמדה ליד הדוכן. "איך היה לך עם האנגלי?" שאלה.
"הפתיע, היה נחמד מאוד" השבתי "ואיך האנגלי שלך?" החזרתי לה.
"ישן מצויין, הוא נרדם אתמול איך שניכנסנו למיטה. בבוקר הערתי
אותו עם מציצה. הוא התעורר ולא הבין בתחילה היכן הוא נימצא.
אחרי שכל חלקי גופו התעוררו עשינו סקס והוא גמר די מהר."
"תמשיכי להיפגש איתו?" שאלתי.
"בטח" ענתה. "הוא מחכה לי במלון, ירד לאכול ארוחת בוקר בחדר
האוכל במלון ואני באתי לאכול את סלט הפאפאיה".
"מה איתך?" שאלה אותי לגבי האנגלי שלי.
"השארתי לו את מספר הטלפון שלי, אם ירצה, יתקשר".
בינתיים הספונסר שלי שלח לי בSMS  את מספר העברת הכסף. סיימתי
לאכול וניגשתי ל "ווסטרן יוניון", עומדת בסוף התור הארוך של
הבחורות.
ספרתי את הכסף, היו שם כמעט שש עשרה אלף. התקשרתי לפאלאן
להודות לו על הכסף. הייתי במצב רוח מצויין והוא הרגיש בזה וצחק
איתי.
"תמיד כשאת מקבלת את הכסף את במצב רוח טוב" ציין.
"כי אני רגועה" השבתי לו.
הייתי באמת רגועה, יודעת שאוכל לשלם את השכירות ולשלוח כסף
לאחותי.
אחר הצהריים התקשרה פום. "בוב רוצה לדבר איתך" אמרה לי והעבירה
את הטלפון אליו.
לא ממש הבנתי את האנגלית שלו ועניתי לו ב"כן כן" כמעט על כל
דבר שאמר. לבסוף הוא החזיר לי את פום לטלפון.
"אנחנו בחוף ורוצים שתיצטרפי" אמרה לי.
"בסדר" אמרתי לה כשהבנתי שהיא צריכה חברה שתהיה איתה.
היגעתי לחוף, ג'ורג' עשה מסאג' ובוב ישב שתה בירה ושוחח עם
פום.
כשהיגעתי הוא קם לקראתי והציע לי כיסא. מיד קרא למוכרת שהיתה
בסביבת מקום שתביא לי משהו לשתות. ביקשתי מים וקיבלתי חיש מהר
את מבוקשי.
"תצאי איתנו הערב?" שאלה ספק ביקשה ממני פום.
"מחר הם טסים לבאנגקוק והערב הם רוצים שנצא איתם למסעדה" אמרה
לי.
מסעדה זה תמיד טוב, חשבתי לעצמי. לא ממש רציתי לצאת גם הערב,
הכסף מהספונסר הגיע ולא הייתי לחוצה. אבל בעצם מה איכפת לי
לעזור לחברה וגם ארוחת ערב טובה ואולי אפילו אשן במזגן הלילה.
חיכיתי שבוב יציע לי והוא  נראה מרוצה מהסכמתי לבלות איתו ערב
נוסף.

מהרתי לבנק, להעביר כסף לאחותי וחזרתי לחדר מנופפת בשטרות אל
הצבוע שגבה את שכר הדירה ובטוח גזל אותי בחמישים אחוז נוספים
בעבור צריכת החשמל.
את שאר הכסף שנותר לי הפקדתי בבנק בחשבון שלי והשארתי רק חמש
מאות באט בתיקי.
בערב אכלנו במיסעדה מצויינת ברחוב הראשי, אכלתי פרות ים והרבה
צדפות. האנגלים הסתכלו עלי כאילו אני אוכלת בשביל חודש שלם.
בכלל הפאלאנים תמיד חושבים שבלעדיהם אנחנו לא אוכלים כמעט
כלום, הם לא יודעים שהאוכל שלנו הוא הכי טעים וזול ואנחנו אף
פעם לא באמת רעבות, אבל מה איכפת לנו לתת הרגשה טובה לפאלאן,
שיחשוב שרק בעזרתו אנחנו אוכלים.
גם ההיתפארות שלהם במלונות המפוארים מצחיקה אותנו.
הם חושבים שאם הם משכנים אותנו במלון חמישה כוכבים (שזה לא רע
בכלל) נותנים לנו לאכול במיסעדה מפוארת (שזה לא תמיד יותר טעים
מהאוכל בשוק) וישנים במיטה גדולה ובחדר יפה, אז הם לא ממש
צריכים גם לשלם לנו. תודה רבה, הם ממש עושים לנו טובה עם הפאר
שלהם, אבל זה לא ממש נותן אוכל לבן שלי וגם לא משלם את שכר
הדירה שלי.
מצידי שיגורו אצלי בחדר ושיתנו לי יותר כסף.

סיימנו את ארוחת הערב ויצאנו לשבת בפאב עם מוסיקה תאילנדית.
פום סחבה אותנו למקום של חברים שלה, שתינו כמה בירות וקצת אחרי
חצות פרשנו למלון שלהם.
נכנסתי עם בוב לחדר שלו, מקלחת אותו היטב.
אחר כך ניכנסנו למיטה, ביקשתי רשות לראות קצת טלביזיה כי בדיוק
הקרינו סרט שאהבתי למרות שראיתי אותו לפחות שש פעמים.
הוא הסכים, שכבנו במיטה, הוא ליטף אותי ואני אותו תוך כדי
צפייה בסרט.
בשלב מסויים הוא נרדם. הנמכתי את ווליום הטלביזיה.
כיביתי את האור בחדר ורק האור שבקע מהמסך ריצד בחדר.
היתעוררתי בבוקר בערך כשהוא התעורר.
הוא ליטף אותי והרגשתי שהוא רוצה סקס. נתתי לו לגהור מעלי עד
שגמר.
נכנסנו למקלחת ושטפנו את עצמינו. הוא התנצל שהוא צריך לרדת
לאכול ארוחת בוקר ואחר כך לארוז. הוא הוציא אלפיים באט מארנקו
ונתן לי.
הודתי לו מאוד וביקשתי שיתקשר אלי כשיגיע לבאנגקוק, שיגיד
שהדרך עברה בסדר.
חיבקתי אותו וניפרדתי ממנו, מזילה דימעת תנין.

בדרך לחדר שלי התקשר הספונסר שלי, לוודא שהכל בסדר איתי.
"אני בקרוב מתחילה עבודה חדשה" סיפרתי לו בהתלהבות  את מה שרצה
לשמוע, "אמנם המשכורת נמוכה, אבל אם תמשיך לשלוח לי כסף זה
בהחלט יספיק לי" המשכתי במס השפתיים, שכן, מה לא אעשה שהפאלאן
שלי יהיה מרוצה.
ליד דוכן סלט הפאפאיה פגשתי כמעט כרגיל את פום.

עכשו יש לי כסף שיספיק כמעט עד סוף החודש הבא להיות רגועה לפני
שאתחיל לדאוג לחודש שאחריו.