ניסיתי להבין איך הייתי כל כך פתטי
התפתיתי להשלים את החסר שהטבעת לי מהלב.
קשרת אותי לכיסא בוער.
יכולתי לצאת למסע לארץ רחוקה
רק עם תיק בלי אוכל ואהבה.
הכל תלוי רק בי.
הכל כבר לא תלוי רק בה.
ואיזה מין בן אדם אני?
למה הפכתי
או אולי חזרתי להיות?
אולי זה את עשית לי
עכשיו זה גשם של חרבות.
כמו חמישה מיתרים
את כמעט מושלמת.
כן, רק עכשיו אני מבין
שלקבל יותר חשוב מלתת,
ולמרות האהבה, היופי והשמחה
בסוף כולם הרי יודעים
שהמסקנה היא להתחיל הכל מהתחלה.
ואיזה מין בן אדם אני?
למה הפכתי
או אולי חזרתי להיות?
אולי זה את עשית לי
עכשיו זה גשם של חרבות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.