אלי נגב / כשאתעורר |
ואני בוכה בלעדייך
זה שורף בפנים
אני מתכלה מול שפתייך
מושיט לך יד את מתפוגגת
שולח מבט ואת לתוכי חודרת
את שוב ושוב אותי שורפת
כמו להבה קפואה
אני בורח
אל ההרים כי את שם
אני צורח
להתנער מכבלי הזמן
וזה רק אני ששם
אני קיים ולא קיים
נמוג ונעלם
חוזר כי את אולי כבר כאן
זה נמשך שנים
ואני בוכה בלעדייך
הלילות קרים
ומתכסה בבגדייך
את ריח גופך נושם לא נושם
ומתמכר
פוחד מהרגע שבו אשוב לעולם
ואתעורר
אני בורח...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|