אחד מאותם הימים
שרציתי לצרוח!
ישבתי והבנתי
את הסיבה לקיומי.
הרהרתי בכמה זה חשוב
לא לכעוס אף פעם,
כמה זה הכרחי
להבין את בני ביתי.
ואני גם בן-אדם, חשבתי,
שמלא בצעקות ודחפים ופחדים!
ואיך תשלב בין מה שאתה חושב
לבין להכניע את המלחמה מבפנים?
אומרים שארץ ישראל מוקפת
פנימה והחוצה
וזו לא היא המוקפת, זו אני שמתכלה...
חלק בי אומר: תחזירי מעצמך
וחלק אומר תבני גדר הפרדה.
ועוד כמה מנסים כבר להיטמע אחד בשני
כמו הסמל של יין ויאנג...
ואני החוצה, פנימה,
מנסה להקשיב ולרצות את כולם...
רק לא לאבד שליטה!
רק לא להירדם מאוחר ממחשבות!
רק לא לאבד את עצמי לאיזה חלק
שמשמיע בי דחפים
ומוכר לי אכזבות...
מחלחלת בי התובנה
שכמו הארץ גם אני קרועה...
לשניים עשר שבטים,
עם אותו האבא,
מחפשת, מחפשת תשובה.