תמיד ידעתי שצעד אחד של מסע
יתחיל בשביל רחב מתפתל ואופק
רחוק
תמיד חשבתי שאדע לספור את
הדקות
בהם חשבתי שארגיש חופשי
בימים.
לעיתים התחלתי במסע ונכזבתי
מהכול
לעיתים במקרה בלי כל כוונה
הבנתי.
לא תמיד זה מכוון או מדויק
חשבתי
אף פעם לא מה שחשבתי
[הרהרתי
לעיתים טוב ממה שציפיתי
המשגיח
לעיתים הלב אומר כך ואחרת
כלא מאמין
אף פעם לא מצאתי את אבן הקסמים
מחפש
מעט פעמים מצאתי את צדף החופים
צופה
כשמגיעה השעה העת להביט מקרוב
נבוך
כשאני חושב כמעט לא חש
זר
כאשר אין דבר שיסביר מה אני עושה
מטושטש
רגיל אני  לחכות בתחנת המזל
שנים
הרציף היה מלא כך נדמה בהרבה
מעט היו
הלב תמיד חיפש וחיפש דימם כמו
כאב
ואז הכול נהיה ברור כבוקרו בבוקר ערפילי
ואז הבנתי שיש אבל אף פעם לא שלך
ואז הבנתי שזה קרוב אבל ממש רחוק
ואז הבנתי שזה שלי ומעולם לא יהיה לי
ואז הבנתי שזה סודה של הלהבה
יפה היא חמה היא לוהטת אך אכזרית
כאילו הייתה ציור עם הרבה אדום
כאילו הצבע תמיד תמיד טרי
כאילו אמרה המסגרת אל הבד אל הצופה
אל געת לא להתקרב ממש לא ללטף
ואני קרוב ממש כבר הגעתי לכדי תפיסה
ואני קרוב ממש לידי חיוך מהנה מאושר
כמו הייתי באולם ענק וריק מדבר מלבדך
במסגרת נעולה על בד ענק ועינייך אלי
ואז- אני מתרחק שלא יפגע בי הצבע
ואז אני מסתיר את העצב שלא אבכה
ואז אני מליט את פניי בידיי שלא אסתנוור
ואז אני צועד ופני לתמונה לא מאבד רגע
צועד לאחור עומד משתהה צועד עוד צעד
רוצה לברוח אבל משהו עוצר בך מלצאת
כמו משהו מוזר לא נשלט מניע אותך קרוב
קרוב לחיוך למבט המבקש הצלה
ואז בלילה שחשוך מאוד מופיעה הדמות
נשקפת מחויכת נהדרת שמחה מלאה בתוכן
פניה מקרינות אהבה המון אהבה .
ואז - רק אז אתה בוכה
ואז רק אז אתה מתייפח
ואז רק אז אתה מבין וקולט
שיש לך מולך אבל אף פעם לא שלך.
אין מקום אין זמן אין יום או רגע קל
שאתה לא מסתיר מחביא ונועל
את העמוק העמוק הזה שנמצא ממש עמוק
מסתיר אותו מעיניים זרות מעיניים קרובות
מסתיר אותו גם מעצמך
מסתיר כדי שלא יגלוש שוב מלמטה
מסתיר כדי שלא יתפרץ ויכאיב לך
מסתיר מפני המוח הלב הגפיים והגוף
מסתיר כדי לחיות כמו כולם בלי אותה להבה