נחתתי בשדה התעופה בניו דלהי. מעולם לא הייתי בהודו לפני כן,
והאמת - קצת חששתי. אני הייתי יותר מבוגר מרוב התרמילאים שם,
ותסריט סביר היה שפשוט אהיה לבד רוב הזמן. בקושי הספקתי לצאת
מהשדה שפגשתי אותו. במבט ראשון הוא נראה כמו ישראלי מצוי שהיה
יותר מדי זמן בהודו, אם יש דבר כזה. הוא פנה אלי מלא בבטחון
עצמי : "אח שלי, יש מצב אתה עוזר לי עם כמה דולרים לכרטיס טיסה
? אני חייב להגיע לארץ דחוף דחוף דחוף". האינסטינקט הראשוני
היה לנפנף אותו. אבל נזכרתי שאני עכשיו בהודו. פאקינג הודו,
תזרום אח שלי, אמרתי לעצמי.
שמתי לו $50 ביד, אמרתי לו, זה מה שאני יכול לתת, בכל זאת... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.